לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א) #3 ואחרון - הרב יצחק מאיר וייס

תיאור

להלן הסיכום בפורמט המבוקש, עם כוכביות סביב המשפטים המודגשים: 1. התורה והמצוות כ"פתילה" לאור האלוקי השיעור מסביר כי האור האלוקי, מצד טבעו, שואף תמיד לחזור ולהיכלל במקורו (בדומה ללהבת אש העולה למעלה). כדי שהאור יאיר בעולם הזה ויהפוך אותו ל"דירה בתחתונים", יש צורך בכלים שיחזיקו אותו. התורה והמצוות משמשות כפתילה ועץ האוחזים באור ומאפשרים לו להאיר בתוך המציאות הגשמית. 2. עבודת התפילה – עולם הבריאה והמחשבה המאמר מחלק את עבודת השם לשלושה עמודים: תורה, עבודה (תפילה) וגמילות חסדים. השיעור מתמקד בתפילה: כוח המחשבה: התפילה שייכת לרובד המחשבה ולעולם הבריאה. עיקר התפילה הוא ה"כוונה שבלב", והדיבור בפה נועד רק כדי לעורר את הכוונה הפנימית. דבקות: המטרה בתפילה היא להגיע לביטול מוחלט ודבקות בהשם, בדומה לדרגת המרכבה שאין לה רצון משלה. 3. ביאור "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם" דרך נוסח הברכה, מוסבר הקשר בין היהודי לעולם: "אלוקינו": הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא שורה עלינו באופן אישי בזכות הביטול שלנו אליו. אנחנו הופכים להיות הפתילה הממשיכה את האור. "מלך העולם": רק לאחר שהשם הוא "אלוקינו" (הקשר הפנימי עם ישראל), הוא יכול להתגלות כ"מלך" על העולם. המושג "מלך" שייך רק כלפי מי שמרגיש את עצמו כנפרד ורחוק (אין מלך בלא עם), ואילו ישראל נקראים "בנים" המאוחדים עם המלך. 4. התחדשות הבריאה בכל בוקר השיעור מסביר מדוע תיקנו לומר ברכות אלו בכל בוקר: הקדוש ברוך הוא מחדש את העולם "יש מאין" בכל רגע. כיוון שבעולם הגשמי קשה להבחין בכך, המעבר היומיומי בין חושך (לילה) לאור (יום) נותן לנו רמז מוחשי להתחדשות הזו. בכל בוקר, היהודי צריך לפעול מחדש באמצעות עבודתו כדי להמשיך את החיות האלוקית לעולם.