לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א) #3 ואחרון - הרב יצחק מאיר וייס
להלן הסיכום בפורמט המבוקש, עם כוכביות סביב המשפטים המודגשים: 1. התורה והמצוות כ"פתילה" לאור האלוקי השיעור מסביר כי האור האלוקי, מצד טבעו, שואף תמיד לחזור ולהיכלל במקורו (בדומה ללהבת אש העולה למעלה). כדי שהאור יאיר בעולם הזה ויהפוך אותו ל"דירה בתחתונים", יש צורך בכלים שיחזיקו אותו. התורה והמצוות משמשות כפתילה ועץ האוחזים באור ומאפשרים לו להאיר בתוך המציאות הגשמית. 2. עבודת התפילה – עולם הבריאה והמחשבה המאמר מחלק את עבודת השם לשלושה עמודים: תורה, עבודה (תפילה) וגמילות חסדים. השיעור מתמקד בתפילה: כוח המחשבה: התפילה שייכת לרובד המחשבה ולעולם הבריאה. עיקר התפילה הוא ה"כוונה שבלב", והדיבור בפה נועד רק כדי לעורר את הכוונה הפנימית. דבקות: המטרה בתפילה היא להגיע לביטול מוחלט ודבקות בהשם, בדומה לדרגת המרכבה שאין לה רצון משלה. 3. ביאור "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם" דרך נוסח הברכה, מוסבר הקשר בין היהודי לעולם: "אלוקינו": הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא שורה עלינו באופן אישי בזכות הביטול שלנו אליו. אנחנו הופכים להיות הפתילה הממשיכה את האור. "מלך העולם": רק לאחר שהשם הוא "אלוקינו" (הקשר הפנימי עם ישראל), הוא יכול להתגלות כ"מלך" על העולם. המושג "מלך" שייך רק כלפי מי שמרגיש את עצמו כנפרד ורחוק (אין מלך בלא עם), ואילו ישראל נקראים "בנים" המאוחדים עם המלך. 4. התחדשות הבריאה בכל בוקר השיעור מסביר מדוע תיקנו לומר ברכות אלו בכל בוקר: הקדוש ברוך הוא מחדש את העולם "יש מאין" בכל רגע. כיוון שבעולם הגשמי קשה להבחין בכך, המעבר היומיומי בין חושך (לילה) לאור (יום) נותן לנו רמז מוחשי להתחדשות הזו. בכל בוקר, היהודי צריך לפעול מחדש באמצעות עבודתו כדי להמשיך את החיות האלוקית לעולם.
תמלול השיעור
תמלול אוטומטי, ללא הגהה — עשוי להכיל שגיאות.
במיימר כי ביום הזה חפר עליכם כן בדף חו ו מוד א' כן זה יוצא באמצע האות ביס של המימר באות א' של המימר הוא הסביר באריכות שכדי למשוך את האור האלוי למטה צריך כלים מיוחדים כי האור האלוקי מצד תנועתו האור אלוקי שמחייה את העולם מצד התנועה כביכול הטבעית שלו מצד התנועה הסדירה שלו אז הוא אויר הוא נכלל במקורו וכדי שהוא יתגלה באופן גלוי לרדת לתת מציאות למציאות היש אז צריך לפעול בו עניין של כאילו הפך התנועה הרגילה שלו שליקל במקור וזה דומה לאויר האש שהאש יש לו את אותה תנועה שהאש אם אין איזשהו פתילה עץ שתחזיק אותה אז האש פשוט נעלמת ונכללת במקורה זה מה שלמדנו באות א' של המיימר באות בז של המימר או ואז באות א' הוא המשיך ואמר שבאופן כללי זו עניינם של תויר ומצוץ שעל זה נאמר בפסוק לכבוד וידי בורסי וצרתי פרסיסים שלכבוידי הולך על טואירו
המשך התמלול
ובאמצעות או בגלל איך שלא נלמד שם את הפירוש אז לכבודי ברוסי צרתי פסיסיב שבעצם הקדוש ברוך הוא ברא יצר ועשה את הבריאה באמצעות או בגלל לכבודוידי זאת אומרת הליכבוידי הוא הכלי הוא הפטילה והעץ ש הוא כלי ראוי לקחת איתו ולמשוך אותו שיהיה דיר בתחתונים שתהיה השראה של האור האלוקי למטה כן כי התר תראו מצווה הם למטה כמו שהוא הריך לומר שתראו מצווה זה נסיבויס נסיבויס חוכמה אלו דרכים שבהם האור האלוקי נמשך ומתגלה למטה בעוד בז של המיימר שהתחלנו ללמוד אותו הוא ממשיך ומבאר שבאופן פרטי תירו מצווס אותה אותה הדרגה שלכבוידי שהיא הכלי וה היא הכלי לאור האלוקי שימושך בעולם מתחלק באופן כללי לשלושה סוגים סוג אחד ג מדרגוס מה שהוא קורא להם טוירו תפילו וצדוקו טורו תפילו צדוקו זה באופן כללי מה שכתוב במשנה בעובס על הטירו ועלבידו ועל גמילוס חסודים שזה
באופן כללי מחשוב ודיבור מיסה שזה באופן כללי בריא יצירה ועשיה ולפי זה התפרש הפסוק לכבודי בורסי וצרתי בסיסיב שבלכבודי גופה בתוירו שעניינה טוירו מצוו רמך מצוסס וששם מצס באופן כללי יש את שלושת הרבדים שלושת הדרגות האלה של טוירו תפילו וצדוקו שזה בריא יציר רבעשי אז התחלנו ללמוד אתמול שבנפש האדם יש את דרגס המחשובה שבה במחשובה באמצעות המחשובה יש את ה איך שהמחשובה של האדם הופכת להיות כלי פתילה לאור אלוי שיאיר בה שזה הבוידס התפילה שזה כנגד או יום הבריא אז את זה התחלנו ללמוד שאבויס התפילה היא כנגד מחשבה למה כי עיקר הדגש באבוידס התפילה זה על אבוידה שבלה עכשיו בסופו של דבר דבר זה אבוידה לכאורה בזה זה מתקשר למחשובת זאת אומרת שבלב תגיד אם ככה זה רק לב לא בסופו של דבר בודי נדרש לעשות משהו אבל היות והבודי אבודי
שבלב איזה איזה עם איזה לבוש הוא הכי קרוב ללב מה הדגש הדגש הוא על דגש של הו במחשוב במחשובה כלומר יהודי נדר שיהיה לו כבונה בתפילה זה זה הדגש בתפילה הלה להתחבר לרגש הלב תחבר לרגש הלב זה שהוא חושב על זה והוא אפשר להבין מתוכן הדברים שהוא אומר פה שהדיבור הוא מצטט מה שידוע שהדיבור נועד להכל מעורר הכוונה כלומר זה שגופש אתה אומר שזה שיש חובה לומר את הדברים בתפילה בדיבור זה כי זה מעירר הכוונה או מציב את ה את ההיררכיה מציב את המבודס התפילה אבסת תפילה זה כוונה והכל מורר הכוונה הכל רק משרט את הכבונה זה זה העניין שלוז התפילה הכוונה ואילו וזו האריכות הגדולה במימר להסביר יש פה די אריכות על העניין הזה להסביר שהבויס התפילה זה בעיקר כבונה וכשאומרים כבונה הכוונה היא איזשהיא דבקות מאוד מיוחדת באלוקוס ו ומזה הוא ימשיך ויבאר שהדבקות הזאת שיש
בתפילה רואים גם שיש דגש מאוד מיוחד בתפילה זה מעניין הרבה פעמים רואים בכל מימר כ כל מים מרש את ההיב שלו את הכיוון שלו הרי הדברים הם עשירים מאוד אז כל מים מרש את ההיב שלו איך אתה מסתכל על הדברים לפי איך שמתבאר פה במר שכל ה שעבודה של טוירו תפילו וגמינוס חסודים עניינה ממשוךס אלוקוס בלילומס אז גם פה הוא מסביר איך התפילה שעניינה הדבקות של יהודי עם הקדוש ברוך הוא אבל איך הדבקות הזאת היא בעצם ממשיכה את האר אלוקי בעולם ואיך היא באה ל ידי ביטוי בתפילה שאנחנו בתפילה בעצמם אומרים את זה שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולם בדגש על זה שעל ידי זה שאנחנו נדבקים בו אנחנו ממשיכים אויר אלוקים מאיר בנו בעצם באמצעות זה הוא מחי את את העולם >> המעריך ואחד המקצר העיקר שכ >> שיכוון לי בו זה נכון זה עוד מקום שנאמר על תפילה שזה תמונות של של רצו כאילו
תפילה אז זה הכיוון היה >> לא כן נכון זה הכיוון של רצו פחות נכון >> הנקודה שבעיקר כתובה פה לא ככה רצו ושוב הנקודה היא זה דבקות באמצעות מחשב >> זה דבקות באמצעות מחשבה ורק שאני מקדים עוד לא למדנו אנחנו נראה בשורות הבאות שיש כאן אריכות להסביר איך התפילה היא מקום שבו אתה מדבר על זה שאתה מבקש שהקדוש ברוך הוא יחיה את העולם אז אומר הרבה פעמים התפילה במאמורים באה להסביר על זה שאתה מגיע לאיזה דרגה באבס השם זה התפילה התפילה זה להגיע מבול לבוב בכל נפש ובכל מידחו זה עניין של תפילה אז זה בית מסוים של תפילה כשאתה מדבר עלס השם פה במאמר הוא מדבר על זה שתויר אבוי דוגמיד חסודים זה פטילות ועצים שבאמצעותם יהודי מצליח למשוך את האור אלוקי לעולם להחיות את העולם אז הוא גם בתפילה מראה לך שיש את יש את את ההיבט הזה של התפילה כפי שנראה בסדר בוא
נתחיל מחשובה זה נמצא במוח לא >> מה >> איפה המחשובה בלב >> המחשובה המחשובה בגדול נמצאת במוח כן אנחנו יודעים תמיד שהמחשבה נמצאת במוח אבל המחשבה מחשבה היא לבוש המחשבה היא לבוש נכון >> לבוש למה >> לא יודע למש >> למויכן ומידס מה למויח להנחות השכליות שלנו ולרגשות שלנו >> גם למידס כמובן הפוך המחשבה היא מאוד חזקה עם >> המידסמידות >> אז המחשבה המחשבה היא כלי אל המידות זאת אומרת כאשר יהודי נדבק באלוקוס אז העבוד והדגש הוא שהוא ידבק באלוקוס אז זה בא לידי ביטוי בזה שהוא חושב זאת אומרת זה זה הכוח שאיתו מתפללים עםע עם המחשבה והכל שיהיהודים אומר בתפילה הדיבורים הם לאוירר הכוונה אז מילא מה זה אומר זה אומר שההמשכה האלוקית שנמשכת על ידי אבו דסתפילה זה המשכה האלוקית שבחינת מחשובה ומחשובה שייכת לאילום הבריאה זה גם חלק
במה שכתוב פה במיימר למה מחשבה שייכת לאלום הבריאה אז על זה דיברנו קצת באריכות אתמול זה שהמחשוב היא המקום הראשון בנפש ששם מתחדשת המציאות של אותיותיש >> בסיכלומידס בסיכלומידס אין מקום אין מקום לאותיות הדוגמה מה אמרנו אתמול זה שה בסיכל ומיס לא שייך לשאול באיזה שפה אתה מבין אין שם מושגים של שפה כולם מרגישים רגש הלב הוא רגש נקי הוא לא הוא לא מבחינת מציאות הוא חלק מחיי הנפש לא שייך שם שפה לא שייך אותיות ובמחשבה זה המקום הראשון שבה אפשר להתחיל לשאול באיזה שפה אתה חושב שזה מעיד על כך שתחילת המציאות של אותיות של תבנית שבה אפשר להכניס איזשהו רעיון, איזשהו רגש, זה במחשובת ולכן מחשובה נחשבת כמו הבריאה. שעולם הבריאה זה עולם מאוד מאוד נעלה. בלשון הרמבן, עולם הבריאה, המושג בריאה זה יש מעין, זה היוולי, זה עדיין מופשט, זה
עדיין לא מצויר אבל שם בלשון אחרת יש אפשרי המציאות, זה נמצא בעולם הבריאה. המושג מציאות מתחיל שם. יכול להיות שמציאות עדיין לא מוגדרת, לא מצירת, עדיין אי אפשר, אי אפשר לטעון שמחשבה יש ממש אותיות כמו שיש בדיבור, אבל המושג אותיות, המושג של מציאות מתחיל שם על דרך זה בכוח הנפש של האדם מחשובה זה כאשר מדברים על המשכה של אויר אלוקי במציא אז אומבר זה המקום הראשון שהאור אל האלוקי נמשך באיזשהי מציאות וזה כל זה באיזה דרגה באבויד בנפש האודם זה אבודס התפילה שבודס התפילה זה זה במחשובה וממילא הוא ממשיך את האר אלוק בוא ילום הבריא בסדר אז בוא בוא נתחיל מהשורה השנייה יכול להיות שכמה שורות כבר למדנו אבל נתחיל ונתקלם והיינו בסדר שורה שנייה בחוב עמוד א' והיינו שתהיה כבונוס מחשבתו דבוקה בהשם עבודת התפילה היא שהכוונה שלו
והמחשבה שלו תהיה דבוקה בהשם ומה היא הכוונה לי מרכוב ואילו בורח לי מרגיש זה שהוא כותב פה כמה פעמים את המושג מרכובו כי אנחנו יודעים שאלו מבריא זה דרגה זה דרגה באלוקוס של מרכובה הרבה פעמים יודעים ש שהוא חוזר פשו ושוב על מרכוב כלומר כי זה מעיד על כך שהדרגה שלז התפילה היא התבטלות מוחלטת היא כמו מרכבה שהיא בדומה לאלם הבריא שהיא בטילה לגמרי לאור שמאיר בהציל זה הרגש לא כתוב פה ממפורש פשוט חוזר על זה שוב ושוב בעניין של תפילה שהוא כנגד העולם הבריא >> זה לא כביטול ה הגוף לנפש זה דרגה יותר גבוהה >> כן אפשר לפלפל בזה כן לא גם בבית עצמו דרגת >> של מרכובה כן יש במרכוב כמה אבל באופן כללי המרכב אמרו שזה ביום הבריא זאת אומרת ככה והיינו שתהיה כבונוס מחשבת בהשם לי סמרכו לו בסבורך ולמסר נף שיו רצנו להשם סבורך לי רק רוצח וליבוד לא
שבשמיים שזה יבוא לידי ביטוי בזה שלא ליפורד מייחוד לסבור על ידי איסור מרע ועשה תוב דהינו קדס כף סתריך אז היו לבוא השם על נפשי טוב אז עד כאן הוא נתן את ההגדרה הכללית מה זה עבודת התפילה עבודת התפילה זה הכוונה עניו המחשבה להיות דבוק בהשם ועל דרך זה עכשיו הוא יבאר איך שזה בא לידי ביטוי בתפילה גופה ובזה גופה אנחנו נראה שיש את מה שדיברנו עכשיו זה שהכוונה בתפילה היא לא רק שאני אדבק בהשם אלא שבאמצעות זה האור האלוקי יאיר בעולם שזה קשור לתוכן הכללי של המיימר שהעניין של עבד של עבודת השם זה שעל ידי זה האור האלוקי נמשך הפך טבעו שמצידו הוא נכלל במקור והוא נמשך בעולם זהו אבל דרך זה תיקנו ברקוסי שחר שאנחנו אומרים ברוכתו השם אלוכינו מלך או את זה חוזרים ואומרים שוב ושוב כי אונו מבקשים שיומשך בחינסה אנחנו מבקשים ברוך אתו כן מה מה הכוונה
שיומשך בחינה סבבה אנחנו מבקשים מזה שהקדוש ברוך הוא יהיה בבחינתי איך הוא מפרש פה במימר מה זה ההיה אומר מיד לאבויסילמיס אויה מילו של מאוה אנחנו מבקשים שהוא יומשך לאבות וזה שוב וזה מתחבר למה שהתברר קוד יום במר שאר אלוקים מצד טיבו נעלם לאבות נכון אלא להיקל במקורו כאשר הוא נמשך לאבות שהוא אמר הוא דבור חוניצו בשמיים הדבר השם הדבר הוי נמשך לאבות השמיים זה חידוש זה מה שאנחנו מבקשים ברוך תהוב לאבאס שמה שלא יופסק חיוסום וקיומום ולא סתלק למעלה כטבע אש חס ושלום מה הדבר השני שמבקשים ברוך תובה אלונו מה זה אלוקינו אלוקינו זה כבר משהו אחר וליוס בכינס אלונו שניה בטלוב בחינס מרכוב אלוזבורך עד שיקור שמו אולינו שהוא אלוקיכנו כמו שכזו אלוקי אברו על שם שהוא מי זה הוא לכאורה אברהם בחינס מרכוב אותו דבר הוא האדם הוא בבחינס אלקינו זאת אומרת הוא כל
כך נדבק באלוקוס שהוא בטל אליו לגמרי שאתה יכול לומר שהקדוש ברוך הוא השם האלוקי השם שלו נקרא עלינו אנחנו נחלים בתוך השם שלו כי אנחנו כביכול מציאות אחת איתו ולא לי דוור יש ונפרד בפני עצמו רק ובהמשך לזה זאת אומרת מה מה בא בהמשך לזה לא להיות סדבור יש ונפרד בפני עצמו רק מלך אוילום פירוש מה שהוא מהוה ומחייה אוילמוס לי ס יש ונפרד בפני עצמ עכשיו הוא ילך יסביר שהחיות האלוקית שהקדוש ברוך הוא מחייה את העולם היא בזה נקרא מלך אוילו למה זה נקרא מלך אנחנו מכירים את הבור מפורסם שם מלך מלכוס זה האופן בו הקדוש ברוך הוא מחי את העולם וכפי שהוא יבאר פה בשני החלקים את המושג מלך שייך לומר רק ביחס לעולם לא ביחס אלינו כן ואז כביכול זה הדגש פה שעל ידי זה שהוא יהיה אלקינו שלנו אז על ידי זה הוא יהיה ביחס לעולם הוא יהיה מלך שמלך זה האופן בו העולם חי זאת
אומרת העולם חי רק מזה שהוא מלך ומלך יכול להיות רק על בחינת העולם ולא עלינו בסדר אז שני שני הפרטים האלה אז הוא אומר כך רק מלך אומם פירוש מה שהוא מה ומחי אומס לייוס יש ונפרד בפני עצמו זה שהקדוש ברוך הוא מהווה עולמות שההגדרה של עולמות שהם בבחינת יש הוא מפני איויסוי מלך שמוי ניקרו זה מצד זה שהוא מתואר בגדר מלך שעל זה נאמר מלך שמוי ניקרו ומהיא התכונה של מלך ואין מלך בלוי עם מלך חייב להיות לו מה זה לא אומס דבורים זורים ונפרודים למה שאם יהיה לוודמר בבונים אין ניקרו שמו מלך הל כמו שסבר מוקמח מפורסם בתניה שרמונה פרק ז' לא שייך לומר על המושג מלך על מישהו שהוא מתאחד איתך כל ההגדרה של מלכוס זה שאני לא מתאחד איתך אני מובדל ממך אני רחוק ממך ואני מצווה עליך כפי שאתה רחוק ממני זה זו כל ההגדרה של מלכוס ממילא לא
שייך מלך על בן כי בן הוא לגמרי הוא מתח חד עם המידות של האבא, עם השכל של האבא. ה הוא מאוד קרוב למל שייך להכיל את תכונת המלכוס על בן. ולכן המושג המושג מלך הוא דווקא על מישהו שהוא זר ונפרד. עכשיו אצל הקדוש ברוך הוא יודעים הכל מתחיל מלמעלה למטה מתחיל הפוך. ברגע שהוא מלך אז המשכת המלכוס פועלת יוצרת בוראת כאילו מציאות שהיא בהתאם לגילוי. בוא בוא נאמר זה עוד מילה. בוא נדמיה לעצמנו רב שמבקשים ממנו לבוא ללמד בחיידר בסדר חסים אותו לכיתה א' הוא צריך לתתים את עצמו לילדים של כיתה א' ברגע שמים אותו בכיתה ז אז הוא כבר לא יכול הוא לא יכול להתאים את עצמו לילדים של כיתה א' הוא עולה רמה מתאים את עצמו לילדים של גיתה ז אז ככה זה עובד אצלנו בעולם שהרב המשפיע מתאים את עצמו למקבלים לוי יצויר שאומרים לבן אדם תקשיב אתה נכנס לכיתה ריקה ברמה
שאתה תדבר אלו הילדים שיווצרו אז הוא נכנס לכיתה אם הוא ידבר ברמה של כיתה א' איזה ילדים יווצרו ילדים של כיתה א' אם הוא יכנס לכת ז יווצרו ילדים שכת זאת אומרת אנחנו יכולים לדבר על זה הפוך שיש כבר ילדים והוא מתאים את עצמו אליהם באלוקוס זה באותו אופן כאשר הקדוש ברוך הוא מגלה גילויים של כיתה א' כביכול היינו גילויים של מלכוס נוצרים מציאויות נמצאים כאלו שהם בבחינה עם בבחינת אז אומזורים ונפרודים ואילו מגלה גילוי אחר אז נוצר מציאות שהיא קרובה למציאות של בנים אז זה עבורד כאשר אומרים מלך שמוני יקרו ומלך אין מלך בלא ים מה המציאות שנוצרת נוצרת מציאות כזאת של זורים ונפרודים בסדר ולכן מה אה >> אז מה זה >> שאלה טובה שאלה טובה לא הולכים לענות את כל השם כן בונים לא אני אומר זה שאלה יש פה גם פה עצמו >> כן מה שאין כן ישראל בוא נראה מה שאין כן
ישראל נק נקרוים בונים למוקן ברו קרדבוה שהרגל בטיל לו אצל הראש כלומר הרגל בטיל אצל הראש היא נחלת בראש היא חלק ממנו זה לא כמו הביטול של עם כלפי המלך שהעם הוא זר ונפרד כמו שהסבר במוקים אחר או אז הבנו עכשיו אחרי שהוא סידר כל דבר בפני עצמו אנחנו מבינים מה זה ברווחתו אבי מבינים מה זה אלקינו ומבינים מה זה מלך אוילום עכשיו הוא מחבר את זה אומר והנה כל חיוס וקיומלו סביסבוסו מעין לישומד תול במה שאנחנו ממשיך אלוקוס כי הנשום פנימס כלומר יש קשר בין הביטול שלנו כשאנחנו אומרים אלוהיקינו שמה המשמעות אלונו שאנחנו מתבטלים אליו להיות מרכוב אליו לגמרי על ידי זה הוא מלך אוז מיל מובן שאחרי אלוכינו מגיע מלך אומר זאת אומרת ברוך תהוב אלונו אנחנו מבקשים ממנו שהוא יתגלה עלינו שאנחנו לגמרי נהיה מרכבה אליו ואז בהמשך לזה בא עניין של מלך אוילה
ממילא על ידי זה הוא נותן חיות לכל העולם למה כי אנחנו הפנימיות של כל העולם כמרבי סנוזל כשם שאי אפשר להוילם בלוירוכוז כך אי אפשר להו בלי ישראל למה שישראל הם קיום ומעמד כלומיס והוא כמו שולחי הגוף שתלויים בפנימיס נפש החיוניס כן לכאורה כתוב פה שני מדברים על חיים בשניהם זאת אומרת חיי הגוף זה חיים גופניים אבל חיים גופניים זה לא המהות של הנפש. המהות של הנפש זה המהות הפנימית של הנפש, העצמית של הנפש, שחי הגוף זה הרובד החיצוני שלה. היא קודם כל הנפש בעצמה היא מציאות חיה בעצם. אז זה שהיא גם חיה הגוף הפוך זה כאילו ה העניין החיצוני של החיים העצמיים של הנפש. ממילא מובן שאותו דבר חיות העולמות. כדי שיהיה חיות בעולמות צריך שיתגלה בעולם בכלל מציאות של חיים. שזה מתגלה על ידי ישראל. שאם יש איזה מאירה בנפשו החיוניס גם כל גופו נהפך לכול
לוכינו ברוכתו השם אלוקינו מלך או פירוש שיבורך וימשך ליויס שם הויה מה זה שם הויה להבס כל הנמצואים איך הוא יעבה את כל הנמצואים על ידי שיהיה לונו בבחינת אלונו ואז היה מלך אוי לו עדיין יש פה מקום להבין את זה שזה כאילו מתחלק לשניים הוא בהתחלה אומר באופן כללי ברוך מאבס אחרי זה הוא אומר אלקינו חוזר לדבר על ההתבטלות על המרכוב של לשומס ישראל וחוזר חזרה לדבר על ההוא של אומס על מלך אומם יש פה הלו חזור שהוא לא נכנס לבאר את זה קצת מרגיש כזה קשה מה ברוך אתה הביבה על ההתאבות של העולמות אלה כן >> בסדר אבל זהזה זה מה שהוא אומר שאלוקינו זה תלוי בנו בנו שזה אנחנו נו הפתילה והשמן נו להמשיך את החיות לעולם >> נכון לא העניין שה העניין שהוא הסביר מובן לגמרי לא העניין שהוא הסביר הוא הסביר הבנו את הרעיון שלנו הכוונה ההתבטלות
הפנימית שלנו שאנחנו מרכוב אליו וזה פועל שהוא יהיה בבחינה סביב ובחינ מלך אוי לום על העולם ושוב זה מאוד זאת אומרת ברצף של המיימר מאוד מובן למה הדגש פה במים לא נכנס פה כעניין שאנחנו לא מבינים איך הוא נכנס פה במיימר כי זה כל המיימר מסביר כל המיימר הרי מסביר שהאור והחיות של האלוקית שהקדוש ברוך הוא מחי את העולם התנועה טב טבעית שלה זה להסתלק מהעולם והעבודה שלנו ההתבטלות שלנו אלא אנחנו בעצם פועלים שהוא יומשך ויתגלה חזרה בעולם זה מאוד מובן רק אומר בברוכש בהסבר שבו רוחת אהבה היא הולך על התאבות העולמות ואז אלקינו חוזר אלינו מלך אוילום חוזר חזרה על התאבות העולמות >> מזכיר לנו שהכל מערק מהעין ואנחנו פעולות שלנו עושות מעניינות את הגלגל של ההתחדשות >> בדיוק כן זה זה תמיד זה מעין >> כן >> אתה צריך יש לך תפקיד
>> יש תפקיד לחדש את זה כן זה זה מתקשר ממש למשפט הבא שמה מתי אומרים את הדבר הזה ותיקנו לו מרקן בכל שחר למה כי אם אחד יש בטוב ובכלתם תומיד מעשה ורשיס ומבסום לי יש מעין המוחלת הרי תומיד לא רק כל שחר תומיד הקדוש ברוך הוא מהווה את כל הבריאה מעין ליש ממילא אז מה אז למה כל שחר אז ככה אך אי נמצומו של קומו אנחנו לא מכירים בעולם מציאות כזו שהיא כל הזמן מתחדשת יש מעין ודוגמו סו למטו כלל להרוס בחוש רק אפס קוציו אנחנו יכולים להרגיש את הרעיון הזה של ההתחדשות שבכל יו מאיר מחוי שך לילו וכמו שחז"ל אומרים הוא כבריו סוי של אוילום ברישך השוויכב ועודרנו לכורה שמה מתכוונים לומר שהסדר של בריאת העולם היה ויה ערב ויוויקר אולי פה יש איזשהו רמז שכבריו סווי שלא כמו שהעולם נברא יש מעין אז גם העובדה שיש חושך ואור מעיד על בריאת
העולם עולם זה לכאורה רמז זה לא הפשט הוא שזה הסידר הסדר הוא בריאות בר שחשיכבודרנו להיות שפה כתוב מה שמשפט הקודם שהוא אמר שבר שחשיכבודרנו מעיד על נותן לאדם את החוש להרגיש את העניין של יש מעין כל אדם אדם כ דבר ברור מאוד שד כל דרגה כל דבר יכול >> את ההתחדשות את המעבר את היום ולילה זה מאוד מוחשי הוא אמר זה הלשון פחוש לארויס בחוש והרי כמו יש מעין ולכן מצד זה שכל בוקר הוא כמו יש מעין. אז יהודי קם בבוקר ואומר את הפעולה הזאת של יש מעין אני צריך לחדש בעבודה שלי על ידי בור רוחתי צריך לבקש שימשך שיהיה אלוקיכינו ממיל יומשך מלך לום בעולם ולכן בראש הששון זה היום תחילס מעשה חוזיקור ראשון כברשונברום ותומית בכללשון חוזר הדובר לקדמוס המר הזה באופן המר הזה למרות שהוא פרשת אחרי הוא נאמר על ידי אדמור הזקן נאמר בעשר סמי
תשובה אז מלא יש פה הרבה גם בהתחלה ראינו שהוא מדבר על יום כיפר פה הוא מזכיר את העניין של ראש השונה אז העניין לכאורה קשור אבל מה הוא בדיוק רוצה לומר אני לא יודע לא כל כך יודע מה הוא אומר מה ולא חין מה ולא חין מה בהמשך למה מה זה מה זה ולא חין ולוחן לא יודע זאת אומרת לכורה הוא רוצה להגיד שעל דרך כמו שמתחדש בכל יום אז מתחדש גם בראש השונה בדיוק לעלום את זה לרצף מה מה בדיוק המשמעות של ולווחין המשפט עצמו מובן אנחנו מכירים את זה מחסיד זה היום מתחילס מעשה חוז זיקים ראשון שבכל שנה בראש השונה כללות החיות מתחדשת לעולם ואולי ואולי בהמשך למיימר פה אז מתחייב מזה שבכל ראשונה צריך לפעול את ההמשכה הזאת בסדר אבל ולוחן ראש השני בסדר בסדר צריך להבין >> זהו נעמוד >> המשך יבוא >> שבוע הבא
שיעורים נוספים בסדרה ״לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א)״
- לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א) #7 ואחרון - הרב יצחק מאיר וייס יום שישי י״ד אייר תשפ״ו | 22:45
- לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א) #5 - הרב יצחק מאיר וייס יום רביעי י״ב אייר תשפ״ו | 26:43
- לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א) #4 - הרב יצחק מאיר וייס יום שלישי י״א אייר תשפ״ו | 23:02
- לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א) #2 - הרב יצחק מאיר וייס יום ראשון ב׳ אייר תשפ״ו | 27:09
- לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א) #1 - הרב יצחק מאיר וייס מוצאי שבת א׳ אייר תשפ״ו | 22:52
- לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #4 - הרב יצחק מאיר וייס יום רביעי ו׳ אלול תשפ״ו | 23:13
- לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #3 - הרב יצחק מאיר וייס יום שלישי ה׳ אלול תשפ״ו | 25:31
- לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #2 - הרב יצחק מאיר וייס יום שני ד׳ אלול תשפ״ו | 24:26
- לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #1 - הרב יצחק מאיר וייס יום ראשון ג׳ אלול תשפ״ו | 24:55
- לקוטי תורה, פרשת ראה ״ראה אנכי נותן לפניכם היום״ #5 - הרב יצחק מאיר וייס יום שישי א׳ אלול תשפ״ו | 25:45
- לקוטי תורה, פרשת ראה ״ראה אנכי נותן לפניכם היום״ #4 - הרב יצחק מאיר וייס יום שישי א׳ אלול תשפ״ו | 12:49
- לקוטי תורה, פרשת ראה ״ראה אנכי נותן לפניכם היום״ #3 - הרב יצחק מאיר וייס יום רביעי כ״ט אב תשפ״ו | 28:35