לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א) #2 - הרב יצחק מאיר וייס

שמחייה את העולמות הוא כמו אש אז יש לזה את אותה משמעות שהדבר השם האויר האלקי שמחייה את העולמות מצד דבקותו במאור מצד הדבקות שלו בשורשו ומקורו אז אילו הוא לא נמשך אילו אין איזשהו כלי שתופס אותו וממשיך אותו למטה אז מתכונתו להיפרד להתנתק להסתלק מי מציאסניברואים צריך איזשהי המשכה מאוד מיוחדת איזשהו איזשהו כלי לבוש על דרך כמו שעצים צריך דווקא עצים דווקא כזה דבר שהעץ תופס את ה את החיות צריך להמשיך את האור האלוקי כביכול הפך טבעו להיקלל במקורו כדי שהוא יהיה יאיר מה המשמעות באור אלוקי יאיר בהקשר של העולמות זה שהוא יאיר במקום העולמות ויאיר אותם ויחיה אותם והדבר הזה כפי שהוא כפי שנראה זה מה שהוא בא להדגיש הדבר הזה לא מספיק שהוא קרא פעם אחת אי בבריאת העולם קודם בריאת דעת העולם כי האור האלוקי צריך להימשך תמיד לאבות את

העולם דבורך השם א שאמרת כן דבור ניצוב השמיים זה הדיבור הזה שנאמר כדי לכות העולם מצוות תמיד זה מה שלמדנו עד עכשיו ומכאן והלאה הוא הולך לדבר רגע אז איך מה הוא באמת הכלי הזה שממשיך את האויר האלוקי שהוא יומשך הפך טבו ויתגלה למטה והנה התחיל הסבריס אוילמויס אויו ברצון סבורח מעצמו ומאילו >> כי חופץ חסדו בתחילת בריאת העולם ההמשכה הזאת של האור אלוקי שהוא כמו אש היה מעט שמו יום אלו כמו שהוא אומר מצד רוץ נליקי זאת אומרת לא היה לכאורה מה שכתוב פה הוא נמשך מצד הרוצ לכלום נמשך למטה אך לי סחיים וקיום אם לא לו מעין ליש הוא על ידי מהסתחתינים דווקא הרבה פעמים לכורה כתוב שההבדל בין בריאת העולם ל זאת אומרת הרבה פעמים הדגש בכיחופץ חסד הוא זה שכדי להשפיע כדי שדבר יצא ממקורו צריך שיהיה לו עניין בזה כן כדי שהרב ישפיע על התלמיד צריך שהרב כביכול יצא

ממקומו ויתמסר לתלמיד אז אז מה מעורר את הרצון אצל הרב? אז כתוב תמיד שבפעם הראשונה זה היה מצד כחוף צחסדוכל הפעמים זה מצד הייסרו סודלתה שמעוררים אצל הרב את הרצון לרדת ולהימשך לתלמיד אז הסגנון המוכר הוא שמדברים מה מה מעורר את הרצון אצל הרב מה מעורר את הרצון אצל המשפיע האם המשפיע התעורר מצד עצמו >> פעם הראשונה >> זאת אומרת בוא לא אני אומר מחלקים בין הפעם הראשונה >> לתמיד אבל אני אומר באיזה זה הקשר מחלקים מחלקים במה מעורר את הרצון אצל הרב להשפיע פה במיימר לא מדברים לכאורה לא מדובר על מה הרצון אצל הרב סתם הבחנה מדברים פה עלזה שצריך איזשהיא פעולה שתחזיק את האור למטה זה דגש אחר לא מה מעורר את הרצון אצל הרב להשפיע אלא כאשר יש רצון להשפיע מה גורם לאור לאר אלו להיות שלא במקומו להמקומו הטבעי זה שהוא נכלל במאור ואז אין שום מציאות

אין שום נתינת מקום למציאות של נברואי כאשר האוכי מתגלה החוצה הוא כמו האש שבא בגילוי האש שבא בגילוי זה חידוש צריך להחזיק אותו כל הזמן אז בפעם הראשונה הדבר הזה שהארל כי יצא ממקורו להאיר ולהחיות נברואים זה היה באיזשהו כוח כוח מצד למילו שהאור יצא הפך כתיבו כאילו ויעיר למטה ואילו בכל ה במשך הזמן מהפעם הראשונה זה כבר לא מצד חופץ חסד אלא זה פעולה שנברוא אם צריכים לעשות כדי להחזיק את האור אלוקי למטה בסדר כמו שכוסו אז העבודה מי כן מי מי כדי שיהיה חיים וקיים לא מעין לי שו על ידי מס התחתונים דווקא כמו שכוסוב כל הניק לקרו בשמי ולכבודוידי בורסי וצרתי ואפסיסי אז כפי שהוא הולך ויבאר החצי השני של הפסוק אומר בורסי וצרתי ואפסיסי היינו שיש זאת אומרת כפי שזה יובן בכללות המימר אז יש פה את שני האופנים ברוסי וצרתסי

באופן כללי מדבר על העולמות שהעולמות כאשר כאשר מדברים על האור האלקי שעליו הוא דיבר קודם במיימר שהאורער האלוקי הולך ונמשך ומתגלה למטה כאמור הפך טבו כן הפך כי תנועתו זה להיחלל במקורו אז יש שמה של יש שמה את שלושת השלבים האלה של בורסי וצרתי ואף הסיסיב אבל יש כאן דגש במיימר כפי שהוא ילך ויבאר הלאה שבושודי צריך לפעול בכלי הזה שמחזיק את האור האלוקי שיתגלה למטה גם יש את שלושת השלבים האלה של בורסיב יצרתי והפסיסיב כשם שהאור האלוקי צריך להחיות את שלושת העולמות של בריאה יציר עשיה אז גם אותו אותה הפעולה שנברוא עושים כדי להמשיך את הארקי בעולמות אלו גם יש פעולה של בורסי וצרדבסיסי לפי זה לכאורה הביאור של הפסוק הוא ככה כל הניקרו בשמי ולכבודוידודי הכוונה היא הליכבודוידודי כפי שהוא ילך ויבאר פה באות הזו זה הלבוש הזה הכלי הזה שאיתו יהודי פועל

להמשיך את האר האליקי למטה ו אז או שהפשט הוא שבאמצ באמצ מצאות בגלל ליכבוידי כל הנקרו בשמי ולכבוידי כל דבר שהוא מצד ועודות לליכווידי אז לכן בורסי וצרתי פסיסי בראתי ויצרתי ועשיתי את העולם האור האלוקי נמשך בזה או שהפשט הוא אפילו דק יותר שלכבודי גופה ה ה לכבוד פי שילך ויבאר זה העניין של תויר ומצבס באופן כללי אז העניין הזה של תויר ומצבס יש בו גוף את שלושת החלקים של ברוסי וצרדיפס בסיסי צריך לפלפל זאת אומרת את את המבנה של העניין שהוא יבאר אנחנו נבין אבל צריך להבין איך הוא בדיוק מפרש את זה בפסוק שאולי זה כתוב ככה >> זה גם באותו סדר או זה מלמטי >> לא בסדר הזה לכבודתי ברוסי וצרתי פסיסי גם ככה הוא יבאר את זה במים בסדר אז זה באופן כללי אמרתי באופן כללי בוא נראה איך שהוא אומר את זה בפנים הוא אומר ככה דבר ראשון

ואין קוביד אלא תויר כלל ידוע אנחנו יודעים משנה בעובס ואין כובד אלא תוירו אז ממילא כאשר כתוב כל הניקרו בשמי ולכבודוידי אז הכוונה היב ולכבודי הכוונה היא הלוואר שהם דרך כלל רמך מצוה ושעשה מצוו לאיססה שהם הם בחינסקילים לאשרוסיר השם זאת אומרת בדרך כלל כפי שלכאורה יתבאר פה במיימר אז דבר ראשון הוא אומר שבדרך כלל ועוד מעט הוא יפרט ויאמר שבדרך כלל הזה הוא מתחלק לשלוש לשלושה סוגים בסדר לכן דבר ראשון הוא אומר שזה דרך כלל רמך מצווה ושס מצוו לאסה שהם הם מבחינת סקיילים סיר השם ומו לשבט שדיר בתחתנים וממילא והם הם קדמנפסים שבוהם נכס האור שלא הסתלק למל חס ושלם זאת אומרת תארו מצב באופן כללי רמך מצבסשם מצבס לא ססם באופן כללי הם העצים שבאמצעותם אפשר למשוך את האור למטה כי הם כילים להמשיך את האור האלקי בדיוק כמו

שהעץ הוא כלי לאש שלא יסתלק חזרה במקורו ופה יש איזשהו אפילו משפט מפתח שווה זאת אומרת מי שרוצה לעיין להם בספרון של בינונים פרק נב ששמה יש קטע שמתחיל ומה הוא הלבוש חולו בפרק ידוע פרק נא נבג בתניה מדבר בריכות מה המשמעות של שכינה מה מה איך איך מבינים את זה שהואר האלוקי שוכן בתחתונים אז יש שמה איזשהו קטע בפרק נב שהוא מתחיל הוא מה הוא הלבוש איזה לבוש ראוי שאיתו אפשר לקחת את השכינה זה מה הוא הלבוש אבל שמה באמת מבואר שטור מצווס להיותם להיות ששורשה מאוד מאוד גבוהה שורשה מ מ מח מחוכמו סויר רצוינוי ומצד שני תוירומצבס הם לבושים שהתלבשו חופי חופי עמוד קר שלסח שטוירו מצבס הם לבושים כאלה שהתלבשו מצד מצד השורש הגבוה שלהם בחוכמה ומצד שני הם ירדו למטה מטה להיות בדבורים גשמים אז ממילא הם כלים אל האור האלו. אז זה שהוא

מביא את זה פה ועין בספר ש פרק נב זה כדי באמת להסביר את מה שכתוב פה. התבאר פה עד לפה שהאויר אלוקי תכונתו להסתלק צריך כלי מיוחד. על דרך כמו שהאש יש לו דווקא את העצים שהעצים הם כלים להחזיק את האש. על דרך זה טוירו מצוז באופן ייחודי יש להם את הכוח למשוך אויר אלקיי למטה. כי כפי שהוא מבאר שם בפרק נוב הסטור ומצבס מליותם חוכמוס שהוא מתלבש בגשמס הם כלים לאשרוס השכינה. בסדר? אז זה לכן הוא מציין פה מיד וה בספרים של בני שם או אז עכשיו הוא עכשיו הוא ילך ויבאר עוד יותר למה מה החידוש מה למה למה למה היחס של העיר לקייל לעולמות הוא יחס של אש שכמו שרואים את התכונה הייחודית הזאת באש שהיא מסתלקת אותו הדבר כש מדברים על האר אלקי ביחס זה ע נוח ודווקא תאיר ומצבס זה כמו עץ שהאש כן כן נתפס ואילו אתה לוקח את האש מהעץ אז האש לא רק עומדת במקומה ואי

אפשר להחזיק בה אלא שהאש פשוט נעלמת בניגוד לכל דבר אחר בגשמס אומר ככה כי הנה לבורכדמלקשתו במילין דדיוטה פירוש מילין דכדי מה זה מילין דדיוטה כן מה זה מילין דכדי שאינון מהרקה והנה כלס אליונים ותחתנים כולם לגע בהקדוש ברוך הוא בכבד בעצמו שהוא רום וניסה עליהם רבו מדרגס עדס וכולו ממש כלו חשיב כמו למשל מלך בסוף אדם שיש לו אלף אלופים וריבר זוב וכסף ומר בלספר בעניין אופור וחרסחר סידום שהנוד מילין דדיוטי לגבי מצד זה שיש לו אלף אלופים וריברבו וזו וכסף אז אותו אופרור וחרס הוא ממש מילנדיוט וכין ויוסר מכין כיצתכלסנחשב לגבי הקדוש ברוך הוא לספר בדבר השם בעשרו מהמורס יהי אויר יהי רוקיע חולו שהן מילין דדיוית יויסר מעפר וחרס לגבי הכסף וה וזוב שהם גם גבי הכסף והזוב למה כי כאשר מדובר על אותו מלך אז יש סוף סוף יחס בין הכסף וזוב לחרס

למה שהם גם כן עניונים גשמים הכסף והזוב בסופו של דבר הם גם כן גשמיים בחינסדם כמו יואו והחרס כן ועד רב מנופור נלקוין אלו בצרופס הכסף ובבכס זו נסו חשוב מאוד ומובדו לנר במאופרו עד שאין לאופר ערך מוהם אז זה כאשר מדברים על המלך ש שגם מלך שיש לו כסף וזהב החרס שעליו הוא ידבר הוא ודאי מילין דדיויד אבל כאשר מדברים על הקדוש ברו ברוך אבל למס לגבי הקדוש ברוך הוא ואפילו או לומס אליונים וגן עדנו אליו אין ארוך אילוב כלל ולס מחשוב פיסב כלל ומאפס בתו נחשבו כלומר כאשר מדברים על האור האלוקי שמאיר בגן עידן בסופו של דבר הוא אפילו לא כמו חרס ביחס לכסף אזוב כי חרס וכסף זוב כמו שהוא אמר קודם יש להם יחס מוסר או אז אם ככה אז יש פהפה פה מגיע השאלה זאת אומרת אז אם ככה איזה אז כאשר מדברים על אויר אינסוף שצריך להעיר בעולמות

ו האויר אינסוף הזה צריך מצד טבעו מסתלק מהעולם ואתה צריך איזשהו כלי שיחזיק אותו אז מה הכלי שיכול להחזיק אותו הרי הלו אורכדמלכשתו בניות זאת אומרת אתה לא יכול לקטון שהעולם הוא כלי אליו אפילו אפילו הדרגה הכי גבוהה בעולם לא כלי אליו שאר אלו יתפס בה ויהיה איזשהו ערך ביניהם. זאת אומרת, לכאורה הדיוק פה זה שזה שצריך עץ ביחס לאש כי יש ערך בין העץ והאש והעץ היא חומר דליק. אז זאת אומרת יש אתה צריך שהכלי יהיה מוטאם לאור היות ולורך דמלכה שתה במילד. אז מציאות העולם היא מציאות כזו שהיא לא יכולה להיות כלי למשוך את האור אלקי. והאור אלקי נמצא בתנועה של הסתלקות ממנה. אלא אלא מה חייב לומר. אלו כל מה שבור הקדוש ברוך הוא לא יבור או אלו לכבוד. בעצם זה משנה כן כל מה שבו הקדוש ברוך הוא לבוא לך בוודוי זה משנה שהמשנה משנה באובס

המשנה האחרונה האחרונה באובס שמתייחסת ל היא מבוססת על הפסוק שהוא ציטת ממש בתחילת הקטע כל הניברו בשמי ולכבודי בורסי וצרתי והפסיסי כלומר הנקודה הנקודה שכתובה גם בפסוק וגם איך שחז"ל לומדים את זה מהפסוק את המשנה זה שכל מה שבו בור הקדוש ברוך הוא לכאורה איך איך מכניסים את זה לבור אלו לכבוד הכוונה היא כל הבריאה כל זה שהאור אלקי נמשך בעולם זה אלו לי כבודוידוי אלא בשביל כבודוי או אודות כבודי באמצעות כבודי אפשר לומ פה בכמה אופנים הנקודה היא שכבודוי כפי שהוא מבאר שזה העניין של מ תויר ומצו שתויר ומצבס הם הלבושים הם הם הכלי הראוי להמשיך אתר האלוקי כל מה שבור זה רק בשביל זה ולכן אומרים המלו קודיש וגימר מלא יכול אורץ כבודו המלוכים אומרים שהקדוש ברוך הוא הוא בעצם קודש ומלא יכול אורץ כבוד לפי למה מלוכים אומרים את זה

לפי שאצלום ובאמז קודש ומובדו לאין קיץ ותכלס רום הוא מסנסה ממוסילו למה כי הו קודם שניברום ואתחולו ואני הבושי אלו מלא יכולתחתנו דוקבד פירוש לבוש אז אומרת לשון מעניין אצל המלוכים כאשר המלוכים אומרים קודש אז זה באמת ככה אצל המלוכים באמת מציאות העולם היא קודש לגמרי קודש בתכלס כי הקדוש ברוך הוא מובדל מהם בתכלית ודווקא כלפי ה דווקא כלפי נברואים בלילמה זה הגשמי שמה אתה אומר מלא יכול אורץ כבודי כי שם יש תור מצבס זאת אומרת ביחס למלאורכים אז זה לו לו אורכדמלכ שתו במילדית לכן המלוכים אומרים קודש ביחס לעולם שמה יש את הלבוש המיוחד הזה ששם הקדוש ברוך הוא כן מתלבש פה הוא מפרש שכבודי זה לשון לבוש זה מסתדר עם מה שהוא ציטת קודם מפרק נב שיש לבוש מיוחד שבאמצעותו העיר האלוקים מאיר בעולם מה הקשר בין כבודו ללבושה הוא מביא

את הרבי יחל המפרסם דרבי יחן קורי למען מכבדוסה כן הוא קרא ללבושים שלו מכבדוסה שמכבדים אותו אותו ששום למה זה קשור לתור ומצבס ששום נסלבש במיס המצבס בקיום התואר וגם עוד נקודה התורה היא חוכמוסו הוא רצונו סבורח שהוא כבודי התורי חוכמו רצונו סבח שהוא כבוד אז איך זה קשור לפה לכאורה כמו שאמרתי קודם מפרק נב שמצד זה שתוירו חוכמו רצוינו לכן התוירו היא כלי לבוש להמשיך את האו האלוקי כמו שמבואר ש דהיינו אוידלבוש שוי ועל זה אומרים המלאכים שהוא מלא יכול הדבר הזה נמצא דווקא באורץ דווקא אצלנו ואנחנו באמצעות זה ממשיכים את האר אלוקי שלא יסתלק ממקורו אלא יומשך חזרה למטה בקובוד הוא גימטריה לביב נסיבס חוכמה כן הוא מביא בקובד כמה וכמה פרטים איך קוביד מבטא את זה שתירו ומצבס דווקא הם הכלים הם האמצעים להמשיך את האור האלקי

שמצד טבו מסתלק שהוא משך למטה אז מצד זה שקוביד זה לבוש וקוביד מתייחס לחוכמוס הוא רצוי נזבח שהוא כבודי זה לא כל כך מתבאר למה וגם התיר חוכמו זה רצון נסבח שהוא כבודו לא מתבאר והוא מוסיף עוד כן וכובד גימטריה לב נסי חוכמו שהם מה זה לב נסיב חוכמה הם הילוכים ושתל שלוס חוכמה לא בשתל שלוס אוילס למטו מטו עד שנסלבשו בתור שבעל פה ובאוילו הזה זאת אומרת בעולם הזה זה דווקא יש נסיבה ארב שנסלבש בסדר זרועים ויש ארב בסדר מויד וכולו ולכן כן ולכן ממילא ממילא איך התפרש הפסוק שוב כל הניקרו בשמי ולכבודוידי ברוסי וצרתי בסיסי כלומר מצד העניין של לי כבודוידי שלכו אולי אפשר לפרש את זה בשביל חווידי או בגלל חבוידי לכן בורסי וצרתי אבסיסי ברליקי נמשך ומשתלשל בעולם בשלושת האופנים האלה אז עד לכאן כל ה כל האות א' במים מר שם אמר זאת

אומרת החלק העיקרי אחרי השאלות הסביר הסביר הגדיר היטב שהאור האלוקי שהקדוש ברוך הוא מחייר את העולם יש לו תכונה של אש שהתכונה של אש היא תכונה מיוחדת שכאשר אתה לא מחזיק בה היא לא רק לא אתה לא רק לא תופס אותה אלא היא נעלמת לגמרי היא נכללת במקורה והיא כבר לא קיימת אותו דבר אלוקי שמחייה את העולם יש לו את התכונה הזאת גם כן שהוא נכלל במקורו ולא נותן לך בכלל מציאות לעולם זאת אומרת כדי שהוא יתן מציאות לעולם צריך להוציא אותו צריך ליפול לפעול בו משהו הפך טבו שיאיר ויתגלה ו ויאיר בעולם עכשיו כשם שבאש יש כלי מיוחד לא כל דבר זאת אומרת צריך עצים שחומר דליק שיתפוס ויחזיק את האש אותו הדבר כדי להחזיק את האר אלוקי צריך לו לבוש מיוחד לתפוס אותו ולכן ואת זה הוא הולך ומבאר שהעולמות מצד עצמם הם לא הלבוש העולמות מצד עצמם הם לכאורה מילינדיוטה

ש שהמלך כביכול יכול לא מסתלק מהם ולכן המלוכים אומרים קודוי שהוא מובדל בתכלס ומה כן תופס אותו דווקא הלבוש דווקא כבודוי הוא זה שיכול להיות לבוש לאר אלוקים מצד כל הדברים שהוא הסביר כן יש לזה חוכמוס חוכמוס רצון שמתלבש למטה דף עכשיו באות בס של המימר הוא ילך ויבאר את שלושת החלקים של ברוסי וצרתי והפסיסיב בתויר גופה כשם שהאורר אלוקי נמשך בעולם בבורסי וצרתי פוסיסיב אז גם בתויר גופה ובתוירו מצוו שהוא אמר באופן כללי לי דרך כלל רמך מצוושה מצוס לאס בדרך פרט יש פה בורסי וצרדיפסיס זה מתחיל והנה כלל כל הטירו ומצס הם ג מדרג שהם טוירו ותפילו וצדוקו וכדתנן על שלוש דבורים אויל ממד על הטירו ועלבידו ועל גמילוס חסד והוא הולך ומב כי תפילו היא במקום אבוז הקורבונס אז זה הדבר השני שהוא אמר ולא אבוידו אבו זהס קורבונס אז התפילו היא

כנגד זה וגמילוס חסודים הינו צדוק כן הקו השלישי זה השלוש דברים זאת אומרת הוא התחיל עם ג מדרגש של תור תפילו הוצדוק וכנגד ג דבור מילוקסיב בורסיב יצרתיב אףסיסיב כן זה מה שהוא אמר בפסוק שלכבוידי הולך באופן כללי על תירו מצו וזה הגוף ה מתפרט לשלושת החלקים האלה ברוסי וצר דירה סיסיב בכוחות האדם מה הם שהיא מחשובת דיבור מיס הוא מבאר ברוסיב היא וכינס מחשובת מה הקשר בין בריאה למחשוב שהיא חינס בריא יש מעין בסדר אז זה עניין זה משפט משפט שמכיל המון המון אסקולי הדבר הזה מה הקשר בין מחשוב לבין בריא אבל נקודת הדברים היא זה שאנחנו יודעים שבכוחס הנפש שלמעלה המחשבהת שזה באופן כללי חבד וחגס מויחין ומידס לא שייך לומר אותיות זאת אומרת גם אם דוחקים ואומרים שיש שמה איזשהי מובן של אותיות אז זה מובן מופשט מאוד למה כי בסופו של דבר כאשר אדם מרגיש

הרגש הלב לא שייך לטעון שיש שמה איזשהי איזשהן אותיות כמו ההוכחה המפורסמת שכשלא שייך לשאול בן אדם באיזה שפה אתה אוהב האם אתה אוהב ביידיש או בעברית או באנגלית זה לא שייך גם אם הוא מבטא את אהבה במילים שונות כאשר הוא חושב על אהבה הוא חושב על במונחים שזה שפה מסוימת אבל כאשר את אהבה גוף אי אפשר לטעון שיש משמעות למיני אותו הדבר כאשר מישהו מסביר משהו והשני הבין. אז לא שייך לשאול באיזה שפה הבנת. שייך לשמוע באיזה שפה אתה חושב על זה. באיזה שפה שמעת את זה. ועד כדי כך רואים שהרבה פעמים בן אדם שומע משהו, מבין אותו ואז שואלים באיזה שפה הוא הסביר לך? הוא אפילו לא זוכר באיזה שפה. האם כ שהוא הסביר הוא הסביר את זה בשפה אחת או שפה אחרת. והסיבה היא כי אחרי שהוא הבין את העניין השפה היא כבר חסרת משמעות. כי הלהבין זה למעלה מאותיות. אותיות בעצם

אותיות זה איזשהו מציאות מאוד מוגדרת שהיא כלי שבאמצעותה אפשר להעביר את השכל איפה הדרגה הראשונה בנפש שנוצר מושג של אותיות זה בעולם של מחשובת גם במחשובת לפעמים מאוד קשה לנו להבין את האותיות את המושג את המושג אותיות לפעמים אנחנו רגע מחשבה חושבים על הרעיון בסופו של דבר השכל הרגש מאוד מאיר במחשבה אז מצד שני שמה השורש הראשוני למושג אותיות ולכן מחשוב זה יש מעין. אנחנו יודעים תמיד שיש מעין זה זה כמו שכתוב ברמבן שיש מעין זה כוח היוולי. מצד אחד כאשר אומרים יש מעין יש כאן טיעון שנוצר מציאות חדשה מגושמת מציאות קיימת. מצד שני אנחנו אומרים שבשלב הראשוני ייתכן מאוד שזה מאוד היה לי מאוד מופשט מאוד רחוק וזה בדיוק התכונה של מחשבה. זה לא אותיות הדיבור, זה לא דיבור שיש ממש אותיות מוגדרות שמתחילות ומסתיימות, אבל מצד שני המקום

הראשוני של שפה מתחיל בעולם בלבוש הזה שנקרא מחשבה. אז ממילא המרחק בין בנוגע לעניין זה המרחק בין מחשבה לבין כוחות הנפש העצמיים של האדם הוא מרחק מאוד גדול. הוא מרחק של יש מעין. המרחק בין דיבור למחשבה הוא אמנם גדול כי דיבור יש ממש אותיות מוגדרות אבל מצד שני הוא לא מרחק של יש כי המושג אותיות שורש האותיות התחיל כבר במחשבה וזה מה שהוא אומר פה באופן כללי שהמושג בורסיב עולם הבריאה ששם התחילו מציאות העולמות של נברואים שייך לעניין של מחשוב והיא נגד התפילה שהיא אבוידושה בלב זו הכוונה במחשוב ובראוסדליבה כלומר מה שהוא הוכיח פה כמה שורות רק נקרא את זה רק זה שעיקר העניין בתפילה גם אם יש אותיות וגם אם אומרים דברים תפילה זה כבון תפילה זה ה האותיות כפי שהם הכי א מופשטות הכי עניינם הפנימי של תפילה זה הכוונה והקשר

שיש לך עם הקדוש ברוך הוא זה מה שהוא הוא אומר והיא נגד התפילה למה שהיא אבויד שבלב מה זה אבו דשבל זהו הכוונה במחשוב בראוסליב כמה אם רבי סנזל תפילה בלאכבונה כגוף בלוי נשומה אז הוא מעניין אנחנו יודעים שיש זה כתוב גם על מצווס נכון שגם על מצוו זה ככה אבל לכאורה מה שהוא מנסה לדייק פה שגם אם זה כתוב במצוו בתפילה זה מודגש במהות התפילה זה הרבה יותר מבסתם מצווה כי כל המהות של תפילה בעצם זה הכוונה שבה ודיבור התפילה הוא רק שהיא הכול מוער הכוונה לו כן היא לכן העבודה הזאת של תפילה היא במקו הקורבונס ואבוי דס קורבונס איפה רואים את זה בקורבונס אז כתוב בזר שבדס הקורבון תלו בקהנה בעובדבר דליבה כלומר במעשה באבוידסכינים במיסה אבל בנקודה מאוד מהותית בראוסדליבה כן נזכר בזה אז זה משהו מאוד מהותי בקורבנות שהיה חשוב שמה ראוסדלי והיינו מה המשמעות

בתפילה של זה והינו שתהיה כבונוס מחשבת דבוקו בהשם לי מרכוב לוזבורך הכוונה המרכזית בתפילה היא להיות מרכבה לקדוש ברוך הוא ולמסר נפש רצונו להשם סבורח לי רק רוצן אכוד ולכוד לאובב שבשמיים שלא ליפורד מיחוד ואחדוסבורח על ידי איסור מר ועשה איתו דהיינו קדס כףסתר אחרא אז היו יראו לבואירשם על נפש עוד מעניין אנחנו ככה נכנס להסביר את כל הזה והוא אפילו מעריך פה הלאה פשוט נעמוד פה אבל הנקודה שהוא אומר זה באופן כללי את עניין התפילה שעניין התפילה הוא זה שהיהודי מצליח ליצור אצל עצמו כמו כמו שהוא אומר פה ראוסדליבה לכן אולי הוא נכנס לזה רצון הלב זאת אומרת הכוונה שבתפילה עניינה שיהודי מתחבר שיש לו עניין עניין אחד ההתמסרות לאלוקוס זה מה שהוא רוצה ההתמסרות לאלוקוס באה על ידי ביטוי בזה שהוא שר מרע עושה טוב והוא מפנים שככל

שהוא מתמסר להשם אז יואו לו ירשם על נפשק Ja.