לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א) #4 - הרב יצחק מאיר וייס

תאריך: יום שלישי י״א אייר תשפ״ו משך: 23:02 צפיות: 33 הרב יצחק מאיר וייס נושא: חסידות

להלן סיכום השיעור של הרב יצחק מאיר וייס, כאשר זמני המקור (דקות) מופיעים בסוף כל משפט: 1. טבעו של האור האלוקי (משל האש) הרב מסביר כי החיות האלוקית המהווה את העולם דומה לאש, אשר נוטה מטבעה להסתלק ולעלות למעלה אם אינה מוחזקת על ידי כלי [00:00:22]. בניגוד ליסודות אחרים, את האור האלוקי יש "להמשיך" באופן פעיל על ידי עבודת האדם, אחרת הוא חוזר לשורשו ואינו מאיר לנבראים [00:01:06]. פעולה זו של האדם נמשלת להכנת פתילה ועצים המאפשרים לאש להיאחז ולהאיר [00:01:45]. 2. שלושת לבושי הנפש: מחשבה, דיבור ומעשה כדי לקיים את האור בעולם, האדם משתמש בשלושת לבושי הנפש המקבילים לשלושת עמודי העולם [00:02:45]. המחשבה (תפילה): מקבילה לעולם הבריאה ומייצגת את ה"עבודה שבלב", שהיא קשר פנימי ורוחני עמוק עם הבורא [00:03:19]. הדיבור (תורה): מקביל לעולם היצירה; לימוד התורה מחייב דיבור בפה כדי לתת "צורה" וגילוי לאותיות המחשבה המופשטות [00:04:21]. המעשה (צדקה): מקביל לעולם העשייה ומאפשר להמשיך את הנוכחות האלוקית עד למטה ממש, בתוך המציאות הגשמית [00:13:45]. 3. ההבדל בין אור הפתילה לאור העצים הרב מבחין בין איכות האור לבין עוצמתו, כפי שמשתקף בעבודת השם [00:15:17]. הפתילה (תפילה/מחשבה): מפיקה אור דק, זך ורוחני, אך הוא נחשב לאור "מועט" שאינו מאיר למרחוק ואינו משפיע על הגוף הגס [00:17:34]. העצים (תורה/מעשה): מפיקים אור רב ועוצמתי המסוגל לטלטל את המציאות החומרית, למרות שהאור עצמו נחשב ל"עב וגס" יותר בהתגלותו [00:18:23]. סיכום ומסקנה נקודת המוקד של המאמר היא הצורך באיחוד שני הכוחות: המחשבה מעניקה את חיות האור וטהרתו, בעוד שהדיבור והמעשה מאפשרים לאור להתפשט ולהאיר באופן ממשי את העולם הגשמי [00:21:55].

תמלול השיעור

תמלול אוטומטי, ללא הגהה — עשוי להכיל שגיאות.

טוב, אנחנו במימר נמשיך את המיימר כי ביום הזה חפר עליכם דף כבוב עמוד א' בשליש האחרון של העמוד אה שורה שמתחילה לקדמוסה יצר טב מה למדנו עד עכשיו באות הראשונה של המיימר בסעיף הראשון בפרק הראשון של המימר הוא הסביר הוא שאל כמה שאלות אבל הנקודה הנקודה המרכזית שהוא הסביר באות הראשונה של המיימר זה שהדבר ההי שמחיה את כל העולמות הוא באופן של אש. על זה נאמר קו דבורי. הלוי קו דבורי כאיש של אש. יש תכונה מאוד מעניינת שאולי לא מוצאים אותה בדברים אחרים. זה שהאש היא נעלמת, היא מסתלקת. אם אתה לא מחזיק אותה היא מסתלקת. כתוב ממש מקצרה. אבל לכאורה ממשמעות הדברים שמה משמע שכאשר אתה מדבר על כל דבר אחר בעולם שצריך בשבילו כלי, אז כשאין לך כלי הוא לא נעלם. אין לך כלי להחזיק את המים, המים לא נעלמים. אז שאם כן אש יש לנו תכונה שברגע

המשך התמלול

שאתה לא מחזיק אותו אז הוא נעלם וחוזר לשורשו על דרך זה זה האור האלוקים שמחייה את הנבראים שהאור האלוקים שמחייה את הנברואים אם אתה לא פועל אם אתה לא ממשיך אותו אז הוא מסתלק למקורו כי הוא כי מאיר בשורשו הוא בעצם בטל הוא בעצם נכלל הוא דבוק במקורו אז אם אתה לא מחזיק אותו אתה לא פועל להמשיך אותו אז הוא נכלל במקורו ולא יחייה את העולם לא יומשך לא יתגלה למטה משכמית בעצם >> אז צריך לפעול בו המשכה זה לא >> אה >> המילה המשכה היא מאוד פה מתימה >> בדיוק צריך להמשיך אותו ממקורו שלא יהיה אלא יהיה פשוט אלא שפשוט תמיד ימשך ויתגלה למטה וכבר שם כפי שנראה היום כבר שם הוא מדייק לומר שההמשכה של אש עושים באמצעות פתילה ועצים אז גם אנחנו כפי שהוא מתגיש שם ואומר שבפעם הראשונה של הבריאה אז העניין הזה היה מצד חופץ חסד ואנחנו היום צריכים להמשיך את ההמשכה של

האור האלוקי בבריאה באמצעות א באמצעות איזשהיא פעולה ההמשכה הזאת של הפעולה הזאת זה הפתילה והעצים שאנחנו ממשיכים ופועלים את ההמשכה בבריאה אז זה באופן כללי היה פרק א' בפרק ב' התחיל להסביר איך פועלים את ההמשכה זאת אומרת כבר בפרק א' הוא אמר שבאופן כללי פועלים את זה על ידי תירו מצפס בפרק ב' הוא התחיל לפרט יותר את הדברים ונקודת הביאור שהוא התחיל בפרק בס כזו זה שהאור האלוקי צריך להיות נמשך בעולם בשביל להחיות את בריאי יציר השיא >> ממילא גם בעבודה של יהודי יש את שלושת הרבדים האלה שלושת השלבים האלה של ברי יציר עשיר הוא מביא את הפסוק כל כל הניקרו בשמי ולכבודי בורסי וצרתי פסיסים שזה כנגד ברי צירשיה וכנגד מחשוב וכנגד השלושה דברים שעליהם העולם עומד תורבו דוגמילוס חסודים שתויר אבודמילוס חסודים זה טוירו תפילו וצדוקו שהם שלושת העניינים

שבאמצעותם יהודי ממשיך בעולם את ההמשכה האלוקית את האור האלוקי בבריאה אז הוא העריך לבאר שה בהקבלה הזאת של א של ברי צירש ותר ראוי דוגמסחסודים ומחשוב דיבור מיסה אז מחשובת תפילו ובריאה שייכים לאותו עניין תפילו ממשיכה את האור האלוקי בבחינס מחשובה בבחינת בריה. למה? כי תפילה עניינה כבונה. איזו עבודה שבלב זו תפילה. תפילה עניינה הקשר המחשבתי, הקשר הפנימי שיש לאדם ע עם הקדוש ברוך הוא. וכפי שהוא העריך לבאר שהדיבור הוא רק לא ער הכבונה. והכוונה באמת זה מה שאנחנו אומרים במשך כל התפילה. ברוכה תהבי אלוקינו מלך אוילום שבאמצעות זה שהקדוש ברוך הוא אלוקים שלנו עם כל מה שהוא עם כל הפרטים שהוא ביאר מה המשמעות שהקדוש ברוך הוא הופך להיות אלויקינו אז על ידי זה יהודי פועל שיהיה בו רוחתי שיומשך האורו האלוקי למטה ויהיה

מלך אוק ומכאן והלאה הוא הולך ומסביר מה זה יצירה ועשיה שזה מתפרש בדיבור ומיסה שזה תור וצדוק בסדר אז זה יצרתי פה אנחנו נמצאים יצר כן אחרי שהוא ביאר מה זה בורסיב עכשיו הוא אומר מה זה יצרתי אז הוא אומר יצרתי הוא בחינס הדיבור למה מה הקשר בין צורה לדיבור אז הוא אומר שאויס צורו לאויסיס המחשובה ואין אוסיס הדיבור יש מעין כמו יוס המחשובה כי כבר אוסןס בסך המחשוב ואינום אלוכי צורסגלוס לא המחשוב שהוא אותיות המחשבה זה כמין חויר לצור הזו כתוב פה לכאורה משהו עמוק אבל הנקודה שהוא מסביר זה שהיחס בין דיבור למחשבה זה אותה היחס שיש בין אוילום היצירה לאילום הבריאה שהנקודה העיקרית הנקודה העיקרית שיכולה לצאת פה זה שבמורים אחרים לדוגמה השם של אומום היצ אוילום הבריאה נקרא אפשר מציאוס זה מקביל למה שמבואר ברמבן שהבריאה

הראשונה ה כאשר כאשר כאשר א כאשר בעיני הסיך א לוקחים את המושג בריאה ומחלקים אותו לשלבים אז בעצם מזהים שיש שלב מסוים בהתבות של בריא יש מעין שנקרא הולי שבו אתה בעצם אומר אתה לא מדבר על איזשהי יצירה על איזשהו נברא פרטי אלא אתה טוען שנהיה אפשרות למציאות זה בעצם המושג חויר אתה אומר נברא אתה לא מדבר על הצורה הפרטית הרי יש לך גם יש צומח, צומח מסוג אחד ויש בעל חי. הצומח יש לו מאפיינים מסוימים והבעל חי יש לו מאפיינים שונים עד מן הקצה לקצה. לא בכרח שהם בכלל יש לי זה אבל יש משהו אחד שניהם בדבר הזה שניהם זה שני הדברים זהים וזה בזה שהדבר נמצא. האימצות של הדבר בזה יש השתוות בין ה ה הצומח לבין החי בצומח גוף ובין פרטים שונים בצומח והדבר הזה נקרא חוולי הדבר הזה נקרא ה עצם הימצות הדבר החומר של הדבר ה הוא קיים זה נקרא חוימר

היוולי זה נקרא בריאה שהוא נברא כשאתה אומר על משהו מסוים שהוא נברא אתה לא מתמקד עכשיו לפרט מה בדיוק התכונה הפרטית של מה שנברא אתה אתה טוען הוא עבר מהדר מהעין והוא נוצר הוא נברא ועכשיו הוא קיים אתה מדבר על על הקיימות של הדבר על האימצות של הדבר זה ההגדרה שלא ום הבריאה וזה מה שהוא אומר גם באותויות המחשבה זאת אומרת למרות שעכשיו הוא לא מעריך באותיות המחשבה על כדי לחדד את מה שהוא אומר הוא אומר הוא אומר שמחשבה היא בדומה לבריאה היא המעבר מהעדר אלא יש אז דיברנו אז באריכות כשהוא דיבר על העניין של תפילה זה ש המחשבה הוא השלב הראשוני באדם שיש אותיות. קודם לכן, כאשר האדם יש לו רגש, כאשר האדם יש לו תובנות, לא שייך לשאול אותיות, לא שייך לשאול את האדם ולומר יש כאן באיזה שפה אתה מדבר. זה אומר ששם עדיין לא קיים

בכלל, אין מציאות של אותיות. וכאשר האדם מתחיל לחשוב על הדברים, אז הדברים מקבלים אותיות. אז אם ככה בהקבלה לזה שאנחנו אומרים שבאו הבריאה נוצר מציאות נוצר ההימצות של הדברים לא כל כך פרטים לא כל כך הציור הפרטי אז גם פה במחשבה נוצרת בכלל המושג אותיות לא בהכרח אנחנו לבד מרגישים שבמחשבה אותיות הם לא בהכרח כל כך מפורטות כאשר זה מגיע לדיבור אז כל אות מקבלת את הצורה שלה כל מילה מקבלת את התבנית שלה הדיבור בסופו של דבר נותן את הצורה הפרטית של הדיבור לאותיות שכבר נושורשם במחשבה. אז זה השלוש שורות האלה שהוא ככה אמר א בקצרה את היחס שיש בין יצרת לבין בורסיב שבבריאה זה יש מעין. יצירה זה לא יש מעין. על דרך כמו שאנחנו אומרים שאחרי שהקדוש ברוך הוא ברא בכלל שיכול להימצא ניברו. אחרי זה הניברו הזה הופך להיות בעל חי

והניברא ההוא הופך להיות א הופך להיות סוימח. אבל זה כבר אחרי שאתה בכלל המצאת את זה שיש אפשר מציאות שנוצר בכלל משהו שיש יש מושג ניברו בכלל אז יש את זה שיש צורה כזו וצורה אחרת על דרך זה זה באותיות שאחרי שיש במחשוב בכלל מציאות של אותיות שייך לבוא ולומר שיש אות כזו ועות אחרת יש דיבור כל דיבור יש לו את המקום שלו וזה מה שהוא אומר שעל דרך זה כאשר מדברים על על ההמשכה בעבודס השם שממשיכים את האור האלוקי באיזשהו רמה יותר נמוכה, יותר א יותר במציאות העולמות. אז זוה המשכה של טוירו שהיא כנגד הדיבורים של הדיבור של הCS של העולם של יצרת. אני קורא שוב פעם את השורות גדרות שזה באמת מה שכתוב פה. אז שוב פעם יצרתי ובחינס הדיבור שאויסורו לאיסמחשוב ואין אוסי הדיבור שמע כי המושג אותיות מתי זה קרה? במחשובה כמו אוסיוס המחשובה כי

כבר אויו אויסון או אוסיוס בסך המחשובה כבר במחשובה הרי יש כבר אותיות ואם ככה מה הדיבור עושה ואינום אלו בחינסורו ואסגלוס לאסיס המחשובה אחרי שיש בכלל אפשרות שיש את שורש העניין של אותיות צ במחשובה אז הדיבור לוקח כל כל אות ויוצר ויוצא הופך אותו למציאות עם צורה פרטית משלה שהוא כמין חומר שהוא מתייחס פה למחשובת המחשובה כמין חומר לצורזו והוא העולם הזה של יצרת או בנפש האדם העולם של דיבור הוא נגד התורה למה שעיקר מצוות סו של התורו זה דווקא בדיבור בניגוד למה שהוא אמר קודם במימר שצריך להבין את זה סתם בהלוך צריך להבין את זה לכאורה לו יש דגש חזק בתפילה שצריך לדבר את התפילה לא יכול להגיד את התפילה בכבונה נגיד כתוב פה שזה לא יש דגש צריך צריך לומר את אותיות התפילה אבל אבל פה מהמר תבאר ובאמת אה באופן שצריך באמת להבין בניגלה מה מה

בדיוק הגדרים שהוא אומר זה ש אה כאשר מדברים על הגדר העצמי של תפילה מול תורה אז בתר יש עניין עיקרי מאוד לדבר ואילו תפילה עיקר עניינה וידשב בלב אז גם פה אומר והוא נגד הטירו שעיקר מצוות בדיבור כמו שכוסו ושננתם לבונך ודיברת בום שצריך להיות עניין הדיבור וכסיב והוגיס גיסו בו יום ולילה מה אני אמר רוצה מהפסוק השני והגיסו בו יום ולילה אני לא זוכר בשולחן ערוך אני טועה כוח ש שהדיבור העניין של דיבור מגיע מבוגיסו ביום ובולילה מה מה למה הוא מביא את הפסוק הזה מה אבל אבל זה הנקודה שכתובה פה כן צריך להבין וקיימלון דהירור לו כדיבור דומי זאת אומרת לכאורה הדיוק פה הירור לו כדיבור דומי זה כדי עוד יותר לחזק את מה שהוא בא לומר שהמשוך שנמשכת בדיבור היא המשכה לעולם נמוך יותר כיירור כדיבור דומי זאת אומרת אםור כדיבור דור זה אומר

שהירור זה איזשהי רמה עמוקה יותר בנפש ודיבור ממשיך את ההמשכה לעולם נמוך יותר ואיןצ ידי חובה בירור לבד עכשיו הוא שואל ולכאורה והגם שמה לסתרו למה לא מלמסת תפילה אתה אומר שמשוך של תורה נמשכת בדיבור נמשכת לעולם היצירה היא נמשכת לעולם נמוך יותר אבל אנחנו יודעים שתר היא גבוהה יותר מתפילה איך זה מסתדר אומר אז כמו שאומר רבינוזל בתלמות כנגד כל התשובה היא אחדרה לפי שמעלוס במקורו ברמלסם ברוך דכל סלימין ממילא אי אפשר לקבל או בבחינת גילוי עד שתר למטו ותסלבש בגשמסלומ כולל יעקב בהבל פיהם שבוהם סלבש עיר השם הגונוסז בתירסוי ומיר בבחינת גילוי לאחזק עליונים מתחתנים וכידוע ליוחן שכל דובר אליו מאוד אינו יבול לידי גילוי אוה לו למטה בסוף מה עסקנה אז הנקודה שהוא מסביר נקודה מפורסמת כל דבר פה ככה בא בקיצור אבל זה יסודות

שכתובים בחסידס זה שההמשכה ככל שהיא היא גבוהה יותר ככל שהיא נעלת יותר אז לכאורה אין כלי שיכול להחזיק אותה כי היא המשכה מאוד מאוד גבוהה אז האופן היחיד לקבל קבל אותה. זה דווקא לא על ידי כלי גבוה יותר, אלא זה דווקא על ידי איזשהו עניין נמוך יותר, שדווקא הוא מבטא באיזשהיא צורה את איזשהו כוח אינסופי שיש שיש דווקא בפרט הנמוך הוא דווקא מצד נמיכותו, דווקא אולי מצד הדרותו כלי או מצד איזשהו איזשהו ביטול שיש בו מצד הדרגה הנמוכה שלו. אפשר אולי ללמוד בכמה וכמה אופנים. זה שדווקא מצד הדרגה הנמוכה היא הופכת להיות כלי לדרגה העליונה. על דרך זה פה תפילה ממשיך המשוכס גבוהה יותר. זאת אומרת בדרגה גבוהה יותר במחשובה בעולם רוחני יותר בבריאה. תוררו ממשיך המשכה בדיבור ובעולם נמוך יותר ביצירה. אבל שורש ההמשכה היא גבוהה יותר כי תעלמותר כנגד קילום כי

במקורה של התר ממשיכה המשכה מאוד מאוד נעלת זה מה שהוא משתוב אפסיסיב זאת אומרת מגיע השלב השלישי של המשוכה של אחרי אחרי תפילו ותרו הפסיסיב כנגד מיסה הצדוק מיסדוק ממשיך את ההמשוך הלקיס במיסה ממש אין פה בכלל הרחבה זה כל מה שהוא אומר פה לכאורה בעניין הזה זה שמיס הצדוק ממשיך את ההמשוך הלקיס למטה מטה זהו הוא לא צורך להסביר כנראה מוסבר הרבה פעמים שהמיסה המצס ממשיכות את ההמשכה בי למעשי הגש מממשמש ממילא עד לכאן הוא בעצם הסביר באופן כללי או יותר נכון באופן פרטי את ההמשוך שהוא הסביר בסוף פרק א' זה שתוירו אבוידוגמילוס חסודי או טוירו תפילו צדוקו ממשיכות הם המשכות פרטיות להמשיך את האור הלויקי שלא יתעלם ויתעלה אלא יומשך בבריאה עכשיו מכאן עד סוף הקטע הוא מסביר למה צריך את שלושת למה למה צריך בעצם את שלושת הסוגים אז בעצם הוא אומר שיש מעלה

בכל אחד מהם הביאור בפועל הוא לא על כל שלושת הפרטים אלא הוא מחלק את זה באופן כללי לשתיים הוא שם בצד אחד את בריה ויצירה ועשיה בצד השני כלומר תפילה בצד אחד וירו ותרו צדוקו בצד השני והוא יסביר שבכל אחד מהם יש מעלה והוא יחזור בעצם למה שהוא כבר ההתחלה אמר שכדי להחזיק אש יש פתילה ועצים אז הוא מקביל את העניין של פילו לפתילה וטויר הוא צדוקו את היצירה והשייה לעניין של עצים בוא נראה איך הוא מסביר את זה אומר והנה בג' דבורים אלו אנו ממשיכים אוליינו אויר השם לייסו נחז כמו ילדרך מושל בפסילו בעצים אז כמו הדרך משל בתי עצים אנחנו נראה שיש הבדל במתילה לעצים אז על דרך זה יהיה ההבדל בשלושת הדברים דברים האלה א באופן ההמשכה שלהם את האור הלוקי וכמו שאנו רואים שאור הנכס בעצים נעשה אויר ארבה במויד מאוד אבל הוא גס ואב והנכס

בפסילה אז בשתי הפרטים האלה של אויר ארב מאוד מאוד וגב הוא בדיוק הפוך שמצד אחד הוא אומק זה ההבדל בין עצים לפתילה שעצים יש הרבה אור הוא עושה אור עוצמתי שמגיע כנראה מאוד מאוד רחוק. זה אולי המשמעות של ריבוי אור. מה זה ריבוי אור? הוא מגיע מאוד רחוק. זה הריבוי. ומצד שני הוא גס ואב. איך מה למה עצים הוא גס? מה מה אב וג באור של העצים? >> לא מה עצים תדמיין מדורה מגיע למרחוק. >> זה לא שאתה יכול להשתמש בו. משתמש בו רק חימום. >> מה? של עצים. >> עצים. >> כן. אתה לא לוקח רץ ולא מבין וקורה בזה >> יכול להיות שזה הביטוי של הדק כן של הדק מה שניהם אומרים זה באמת עוד מעט הוא יביא בסוגריים איזשהו דיוק בעניין הזה אבל לפני מה אנחנו עושים עם זה לפני השאלה למה הוא משמש יותר יותר הסימת לב סתם ההגדרות קודם כל כי הוא אומר שהאור של העצים זה באמת

ריבוי אור אנחנו מבינים את זה עץ הוא גדול הוא בו הוא זה אור למרחוק והגס ואב אני מבין גס ואב אולי הכוונה היא שכשעץ בוער יש איזשהיא תנועה של תוקף יש איזשהו תנועה כזאת של א נכון העץ מתלקח זה יש שמה יותר זה מה האביות והגסות יכול להיות שגם אביות והגסות זה שעץ ככה מצטער לנו עץ יש ש האש הוא יותר אש הוא עושה יותר פחם הוא יותר >> עוצמתי זה כן זה האופן הראשון שהוא עוצמתי או שיש עשן יותר כי אנחנו אומרים שיש יש אש שעוצר יותר א נכון הוא יותר יותר אב העשן אולי זה יכול להיות ביטוי לזה בסדר אז זה האב והגס והנכס בפסילהור מועט אז מועט לכאורה הכוונה היא שהוא לא כזה גדול לא מגיע כל כך רחוק אבל הוא דק בשני המובנים כן הוא בוער שהוא יותר עדין שהוא בוער ואו באופן האחר שגם כשהוא אתה רואה עליו שהוא יותר דק כן או אז על דרך זה הוא יסביר שבמשוך של

או אלוקי יש את שני אופנים ככה זאת אומר כוחו עניין יש אחזוס אויר השם במחשובה הרי הוא אמר קודם שהאור אלוקי נמשך ונתפס במחשוב דיבור מהיסה? אז כאשר האור אלוקי נתפס במחשובה, מחשובה היא כזה סוגי שהיא מצד אחד קטנה, זאת אומרת היא מצליחה להחזיק את האור בקטנות, היא לא תאיר כל כך רחוק ומצד שני, האור שנאכל שם מודק. בוא נראה איך הוא אומר את זה. כוחו עניין ניסך זוזר השם במחשוב מועט. שמה פירוש אומ שאין פעולוס בסגלוס כל כך לאחלס כמו פעול מיסה ודבור בתלמוד דקים מספוסה ומיסה זאת אומרת פה בעק מספוסמס הוא בעצם מסביר למה הוא חיבר את התור מיסדוק כי באופן כללי דיבור ומיסה זה חבילה אחת וכמו שאומר הכוסו ויוסום כסיב כי זה כל אורדום ותכלס ירידס נשמוסלזה לא שיכו בבחינת גילוי מרומס עדסוף מיסה ומה שאין כן כאשר מדברים אבל אשרו ירשם

במחשובה לכאורה זה כבר הצד החיובי כבר הצד החיובי אבל עד סוף המיסה הכוונה היא זה המיוט למה זה נקרא מיוט כי הוא לא מגיע כל כך רחוק כמו שאר הנר לא מגיע כל כך רחוק מצד שני יש מעלה בזה זה האבול אבל אשר השם במחשוב וירוכניס דקו מרוכניסים שאנחנו נספשת למטה בבחינת זאת אומרת הרוכני האור האלוקי לכאורה והסוגריים פה בוא נקרא את הסוגריים זה יחדד את זה ועל דרך זה בוא תקינס החומץ מה זה חומץ היש והגסוס לאויר הנר דווקא ולא לאור של מדורה של עצים למה שהבירור במחשובה ושכוז על פוס בבו אומר עם הספר לכאורה מה שכתוב פה וזה קצת הסביר לנו מה מה המשמעות של אור רוחני ודק באביזס השם זה אומר לכאורה שכאשר אתה משתמש בכלי דק אז ייתכן באמת שאתה לא תצ צליח להעיר עד למטה מטה אתה לא צריך להעיר את המיסה שלך אבל בירור בוא התכונס החומץ כאשר אתה רוצה להרגיש מה אמת

אתה צריך להתחבר לאמת האלוקית כמו שהיא אתה צריך לקחת כלי אתה צריך לקחת כזה סוג של כלי לאש כלי לאור אלוקי ששמה האור אלוקי ורגש בדקות יורגש האמת בירור יכול לעשות רק שאור אלוקי נרגש כמו שהוא זאת אומרת הכויח הבירו זה בעצם כן בוא התכנס לחומץ הכויח הבירור יכול לעשות צות על ידי זה שאתה מאיר. זה המעלה שיש לאור הנר. עור הנר המעלה שלו שאתה יכול להתחבר לאור אלוקי בשיא הדקות שלו, בשיא הפשיטות שלו. מה שאין כן החיסרון שלו הוא שכשאתה דבוק בפשיטות של האר אלוקי אתה לא יכול להוריד את זה לחיי המעשה. אתה לא יכול להוריד את זה למטה מטה. פה מגיע המעלה של הצד השני. אלו זה מה שהוא ממשיך. אלא שבחינת מיס והדיבור ספשטוס ארב וניקרפוליס וכמו שאנורים ברוכניסודם בנפש החיוניס שולסמחשבה שברש העובדה שיש איזשהו אדם שהגיע לאיזיזשהי מסקנה נכונה מאוד במחשבה

זה לא מטלטל את כל האישיות שלו אינו כל כך כמו פעול רגליים כאשר אדם הגיע למסקנה שהוא צריך לעשות משהו והוא עושה הוא הזיז את כל האישיות שלו כן שהם פעול רגליים מנ נס כל הגוף ומוילכי ממוקם למוקם אף על פי כן הרויש היקר חיוסוי שבוי תולוי כל חיוס נפש האודום אלו ששני צריך אם זה לא זה צריך את עיקר החיס עיקר חיס הכוונה היא חיו זה בסוף עניין עניין רוחני עניין אלוקי אם אתה רק מחפש משהו שיטלטל משהו שיפעל לריבוי אתה החיות שלך היא מועטת כן על דרך כמו אור העצים האש שבעצים שיהיה גרסה היא מגושמת מצד שני היא מגיעה רחוק השיר את שתי המעלות גם יחד צריך את אויר הנר בשביל דווקא באמצעותה אפשר להביא את נקודת החיות מצד שני כדי שהיא תגיע למטה צריך את ההמשכה במחשוב במיסה בדיבור ומיסה כך או עניין בתרו תפילו בצדוקו שכולם צריכים זה לא זה

למעלה במחשבה רוחנית דקה >> אני יכול הנמשך יש רק למטה בבחינת המעזה אז משם למטה מה זה כשיש חיבור לכאורה >> שנייה >> כן זה שימת לב שהוא הוא בא לומר ש שהכן יש חיבור בין המחשבה אבל זה רק בכוח המחשבה כאשר המחשבה היא זו שפועלת לא אני חושב שלא קרה לכם שנייה אבל אשר אסורשמחשוב הירוכניס דקום הרוכניס לא זה הולך ככה כן אבל אשר ירשם מחשובה הירוכניס דקו מרוכניס אני שמספר למטה מבחינה ככה קוראים >> בדיוק כמו המיקוח אוהב כן אפשר ברוכים הבאים חי

שיעורים נוספים בסדרה ״לקוטי תורה, פר' אחרי, "כי ביום הזה" (א)״

כל השיעורים של הרב יצחק מאיר וייס ←