לקוטי תורה, פר' בהר, "והיה כי תבואו" #4 - הרב יצחק מאיר וייס

היא שהוא מצליח לגלות את החיבור יש שהיא בעצם כן מחוברת במה זה בא על ידי ביטוי בזה שנטוע וקבוע בנפש האלוקית אהבה להשם זה נקרא מעלת החויסי כאשר הקדוש ברוך הוא מתאר את עם ישראל במעלה של החויסי אז בעצם הוא מתייחס לתכונה הזאת שיש בנשומס ישראל שהם מחוברים לאלוקוס שיש להם אטיב לאלוקוס זה לא קיים בגילוי אצל כל אחד וכן הוא אומר שישנם כאלה שהחיבור שלהם לאלוקוס הוא לא הוא לא בנקודת הלב אלא היא עומדת באופן של ספסמס זה רק בשפה זה רק החיצוני של זה הסיבה לזה היא בגלל שיש נפש הבאמס צריך לשבור את הנפש הבאמיס ואז הנפש האלוקית מתגלה בנקודס פנימס הלב האבס השם מתגלת בנקודס פנימסלב זו המעלה של החויסי דיבר על זה באריכות באות הראשונה של המים לאחרי המעלה של החויסי מגיעה המעלה של רע יוסי אז הוא מפרש את המעלה של רע יוסי בצורה

עמוקה מאוד הוא אומר שרע יוסי הכוונה היא זה שודי זה שהנפש שלוכיס נכלל לת באלוקוס בלשון של הזוהר לשטאובו בגוף הדמלקו או לשון הפסוק ממנו נידח שאומרים שיש מוצב של נשומ שהיא כביכול שאפשר לטעון עליה שהיא תדח היא תסור היא תצא ממנו מהתכללותה בהשם אז זה אומרים לא ידחמנו נידח אותו דבר ר יוסי הכוונה היא שהנשומס ישראל הם פרנוסוסי הם המזון הם הפרנסה הם נכללים נכללות בהקדוש הקדוש ברוך הוא זה הכוונה הם מפרנסים פרנוסו לא להביא שבשמיים ועל זה הוא שואל מה המשמעות שהנשמה היא פרנסה כדי לבאר את הנקודה הזאת אז הוא אומר שזה שזה נפעל על ידי תויר איך זה מה מה איך זה נפעל על ידי תואירו זאת אומר על זה אומרים חז"ל אשרי מי שע זה אומרים חז"ל שהנשומס בגן עדן אומרות אשר מי שבו לכאן ותלמודי ביודוי כלומר התלמודו ביוד היות מצד מעלת

התור לכן הם אומרות אשרי מי שבו לקם ותלמוד בי >> שזה אז אז מה מה איך מבינים את זה אז הוא אומר שטוירו זה עניין של לחם טירו זה עניין של אכילה לכן כתוב לכו לחמו בלחמי אתם תאכלו תוירו זה נקרא לחמו לחמו אתם תאכלו לחם זה נקרא אתם לחמו ועל ידי זה אתם עם התורות הפכו להיות לחמי שלי אתם תיקלו בי כמו שהלחם נכלל בי >> תורתך בתוך 100 נכון נכון זה לא היה כתוב פה אבל אנחנו מכירים את זה מתעניך רבסך מהר זה שלכול לחמו אם אני זוכר נכון זה היה כתוב פה לכול לחמו זה שאתם תאכלו תוירו ואז אתם תאכלו על ידי כלומר אתם קחו את התורה אליכם וזה מה שיגרום לכם שאתם תתקללו בי בסדר עד זה היה העניין של טר באופן כללי אומר אבל כדי שזה יהיה אזת סידורדפס נוקט כדי שלחם יהפוך להיות לחם ויהיה ראוי למאכל כן ושלוש אדם יאכל את המאכל חושב שבהמשך

הוא מביא כזה ביטוי שאדם שלא מכין את הלחם כמו שצריך אז הוא אוכל את הלחם אבל זה נשאר תקוע לו בתוך המעיים ולא נכלל בו נכון כדי שזה יקלל בו צריך להכין את הלחם עם כל ההכנות הדרושות אז ממילא צריך לבאר שבהכנת המאכל בחנת הלחם בהכנה של טורו יש זריעה יש לישה יש זריה תחינה לישה ואפי זה הוא הסביר כבר >> אז לא זה באופן כללי הוא אומר זריע ואז את השלב שאנחנו אוזים בהבנה בהבנה שלו זה בעניין של זריעה הוא הסביר באריכות שיש מושג שנקרא זריע אומר אז כדי להבין מה מה היא המשמעות של זריעה בתורה מה המשמעות שאתה זורע את את התורה ואז זה שלב א הכרחי כדי שהתורה תהפוך להיות לחם אז צריך להבין מה זה זריעה אז הוא אומר שבזריעה אפשר אם אנחנו נכנסים להבנת בזרייה יש שלושה חלקים שצריך להביא. יש את כוח הצומח שבארץ, יש את מה שנזרה בסוף. צומח פרי. הוא מביא

גם כל הזמן חיטה ופרי. יש פרי עם מראה, עם ריח, עם מרקם. יש צמח פה משהו שהוא שהוא שהוא שהוא הוא מביא עונג. יש איזשהו משהו באמצע שזה הגרעין. בסדר? יש את כוח הצומח שבארץ, יש את הגרעין ויש את הפריש הצמח בסוף. כוח הצומח שבארץ הוא כוח מאוד מופשט. הוא כוח אינסופי קצת קצת מתבונן. מה הי המשמעות שיש בארץ כוח הצומח? זה איזשהו אולי הכוח הכי עוצמתי שיש ביקום. זה זה כוח שיש לו יכולת כל הזמן להצמיח, להפיק את כל סוגי הצמחים והפירות והעצים שכל הזמן צומכים וגדלים באופנים ובצורות שונות. זאת אומרת, כוח הצומח הוא כוח מאוד מופשט. כוח של בלשון המימר פה הוא כוח של עפ >> יש את הצד השני הפרי שגדל וצמח הוא הוא הוא זה זה זה בריאה כזו שיש בה הרבה עונג כן שיש בה יש בה זה הפרי מהצד השני יש את הגרעין הגרעין הוא משהו מאוד מסתורים כן

הגרעין מצד אחד הוא מכל ישראל >> הוא הפרי כן הוא פרי מסוים הוא שייך לפרי מסוים הוא דבר מאוד מדוד ה הוא תפוח דווקא והוא הוא מגושע מאוד הוא לא התפוח הוא לא התפוח הסופי נכון אין לו לא צבע ולא מראה ולא מרקם ולא עונג ולא טעם הוא גרין הוא דבר לכורה מאוד מגושם מתרכב גם >> או או ה הוא לכורה דבר מאוד מאוד נמוך עכשיו הגרעין הזה לוקחים אותו שמים אותו באדמה למה שהוא מסביר זה כבר התהליך שקורה אתה לוקח את הדבר המגושם הזה המגושם מאוד שם אותו באדמה שמה הוא מרכיב שמה הוא מתבטל שמה הוא הופך להיות הוא נכלל במה בכוח הצומח בלשון המיימר פה כאשר שמים את הגרעין באדמה זה נקרא הלא הסמן אנחנו יודעים שתמיד הלא הסמן בקבולה הכוונה היא ההתבטלות של התחתון כלפי העליון אז הגרעין ביחס לכוח הצומח העוצמתי שיש בארץ הוא עלו הסמן אתה לוקח גרעין של תפוח ואתה שם אותו

באדמה בגרעין יש משהו הגרעין בסופו של דבר הוא צומח גם כן הוא צמח אז יש בו כוח הצמיכה כאשר אשר אתה שם אותו באדמה והוא מרכיב שם הוא מתבטל לכוח הצומח שבארץ אז הוא מהווה על לא הזמן לכוח הצומח שבארץ כדי שיגדל פה מה תפוח עם עונג עם טעם עם צבע עם הה כן אז זאת אומרת זה המבנה יש פה את שלושת החלקים האלו מתקלל בכוח של >> בכוח הצומח זה >> זה גורם לזה להצמיח את הפרי הסופי זה המבנה של של הזריעה בדיוק אז אז בנוגע להבנה שנביא פה להבנת העניין בהמשך יש פה שני דברים לכאורה עיקריים להבין יש להבין שהגרעין למרות היותו מאוד מאוד מגושם הוא מכיל בתוכו א הערה של כוח הצומח פרטית כן לפרי הספציפי הזה שבאמצעות זה שהיא מתבטלת אז ונכללת בכוח הצומח מה קורה קורה הצמיכה של ה הפרי המסוים עכשיו שימו זה גם נקודה חשובה שאפשר אולי לאבד הפרי

שצמך אך בסוף ביחס לכוח הצומח זה יש מעין. יש מעין במובן של הוא בסופו של דבר קצת רחוק ממנו. זה נקרא תמיד יש מעין. הרי הפרי הגשמי התפוח היפה שאנחנו מחזיקים ביד הוא הוא הוא בעין הרוך לכוח הצומח העוצמתי שיש באדמה. בסדר? אז גם את זה, את כל זה אנחנו נבין, נראה באריכות איך שהוא אומר עכשיו את הנמשל. אז אנחנו בדף מ עמוד בס. זה יוצא קצת אחרי חצי העמוד, שורה שמתחילה ההו של הנובים. הגם שבגרין או אולי כן שורה שמסתיימת נירה הגם שבגרין ההוא אינו נירה ונרגש שום סליחה אני אני טעיתי לא יש פה שנייה שנייה שנייה סליחה הרבה אחרי זה אנחנו אורזים והנה ככל המושג גם שהגרן זה באמצע המוש והנה ככל המוש שורה שמחילה האסטר והצמצום בדיוק סליחה אסתר וצמצום כלל בסדר רואים את זה והנה ככל המושעזר בפרוטיוס והנה ככל המשזה בפרטסבס

השם ובטרוס כן כאשר המזכיר רוצה להתבונן במשל הזה אז בבס השםס הוא יראה את הנמשל כי הנה יתרו חוכמוס רצוןסבורח כן זה המהותה של תר והוא הוא כבר אמר את זה קודם במיימר שזה המעלה של התורה שהתור היא מהחוכמה היא חוכמו סי רצוני והוא וחוכמוס איךוד וחקים ולא בחוכדי זאת אומרת זה המעלת התורה וברבוי הצמצום מה קרה וברו הצמצומים ושתלשלוס ממדרגו למדרגו יורדו מתומט עד שנסלבשו ונסגשמו בעניים גשמי והוא כמו של גרן הזרע פרי שנלקח מכויח הצימח שהכוח ההוא הוא בחינת עין ממוש ממה ממה אמרת ש >> הרי הוא אמר כמו שאמרנו במשל הגרעין >> הוא כוח הצומח הוא הגיע מאיפה הוא הגיע? הוא הגיע מכוח הצומח של תד שורץ דשא נכון אבל מצד שני הגרעין הוא לא כוח הצומח הגרין הוא היא הירידה של כוח הצמח בפרט זה הגרעין הוא גרעין של תפוח לא גרעין כללי הוא גרעין של תפוח לא רק שהוא

גרעין של תפוח בגרעין עצמו אין כוח הצומח הגרעין עצמו הוא מאוד מגושם הוא דבר לכו חסר חיים אז ממילא אותו הדבר הוא אומר שהתואירו ששורשה מחוכמו סו רצוינו והוא וחוכמו סויחוד זאת אומרת זה מבטא את זה שחוכמו רצוני זה אינסופי במושל בנים של זה חרה כמו כוח הצמח האינסופי אז התור במהותה היא חוכמו רצונו והוא וחוכמו יהוד התוירו כפי שירדה והתגשמה בדבור עם גשמים זה כמו הגרעין שהתגשם והפך להיות גרעין לכאורה חסר חיים אבל סוף סוף שורשו מכוח הצימח דהיינו אשדוס אני חושב שהאש דוס פה זה רמז שהוא אומר ככה בשני מילים שזה מתקשר לטוירו אשדו אנחנו יודעים שכן דוס שייך לטוירו אבל הוא לא מעריך זה לכרה כזה ממר מוסגר ורמז לקשר את העניין של תד שיור זה שעניין של טר ככי למה כי במאמר הראשון אז באמת לא היה זריעה >> זה צמח ככה >> זה צמח א זה

>> זאת אומרת שהכוח באמת נמצא יחד עם הבר אבל מעני >> והפרי הנצמך ממנו >> נכון הרי אמרנו שיש בזה שלושה עניינים קח הצומח הגרין והפרי והפרי נצמח ממנו על ידי סלבשו סוי באורץ מה זה בנים של ובחינס יש מעין אבל מכל מקום הפרי בסופו של דבר הוא יש מעין כאמור שהפרי בסופו של דבר הוא משהו מאוד מסוים גדל הוא לא כל כוח חצום ביחד מכל מקום יש בו איחיוס רוכני בפרי יש יותר חיוס לכאורה גלוי מאשר בגרעין איפה רואים את זה במשפט הבא שהוא מסביר כי תוב למאכול ונחמוד למרה אוי שיש בו ריח כלומר לחיות שיש בפרי יש זה בא בגילוי בהמון המון תכונות שיש בפרי דווקא מה שאין כן גרנניזרה החיו שבו מצומצום כל כך עד שהנירה ונרגש בי אפילו שום טעם וריח כך על דרך מוש איפה מוצאים את הגרעין והפרי בתורו כך על דרך מושטרו שנסלב שונסגשמו בדבורים גשמיים

החיו שבו מצומצו מהיד התוירו שיש לנו פה למטה כאשר אתה לומד הלכות מסוימות ציציס תפילין אם זה חושפות לא משנה כל הלכה שאתה לומד בעצם בהלכות הפשוטות לכאורה אין חיות זה דברים גשמיים זה דברים טכניים זה הכראות בניינים בלאומה זה אז החיוז שבו מצומצומו מה שאין כן כי פהפ פה לכאורה בא הפרי כי בגני דנון שהוא אוי לא מבריק אשר מדברים על התור כפי שהיא בגני דנו אליו אז שמה מאיר עם שום חבדסוף ברוך הוא ומאיר אוירתרו בבחינת טינו בסוג סכלס אלוקוס ממש כאשר הנשומס בגן עדן לומדים את הטרף כפי שהיא מאירה בחבד לבריאה אז מאיר שם אלוקוס ממש ולכן זה על דרך הפרי שגדל שיש בו טעם וריח ויש בו עונג >> ומכל מקום ופה הוא מיד מבהיר שמכל מקום היחס של הפרי לכיח הצמח שבאורץ הוא יחס של יש מעין אותו הדבר הסוגס שיש בתוירו באוילומיה ובסופו של דבר בבחינס יש ביחס

לתויר כפי שהיא במוש בכוח הצמח בפי שכי שמכל מקום בחינס בחינס יש מעין לגמוד חוכמה לא ולא בחידי מה שאין כן בירידוס למטו נסגשמו עד שאין נראה ונרגש בו עניין התינוק ושכל אלוקוס מה הדבר היחיד שמרגישים למטה כי עם דינים והלוחס מני גשמים אז אפשר לראות שבכל השורות שקראנו הוא מאוד מסייר את זה הוא מחלק את זה לשלוש שלוש החלקים האלו יש את התרות >> איפה באותו לומד >> לא אז אתה צודק זאת אומרת או שהוא נש רק את העניין של ההלכות וזה שמה כן אין תענו אבל >> באופן גלוי כאשר אתה באופן גלוי כאשר אתה לומד טוירו אז מה שאתה רואה זה הלכות אתד הלכות מאוד מאוד טכניות אתה צריך לעשות כך תפילין צריכים להיות ארבע על ארבע צריכה 10 על אוכל מישהו מסינה צריך לראות תפילין ההלכות הם מאוד מאוד מאוד מה זה מאוד התעסקות מנו מה זה ודאי

ובודאי כשאתה מדבר על תורה שנתלבשה בחול של משפות ששמה כפי שדיברנו דיברנו אחד השיעורים האחרונים ניסינו כזה לצייר את זה שאתה לומד בת אתה לומד התורר מתעסקת בלהכריע דיני משפטים עד כדי כך שיכול לבוא גוי זאת אומרת בחו שמשפט זה מאוד מאוד בולט כי היות ומדובר באחרות צריך להיות לכאורה יכול לבוא גוי ולהגיד וואו זה מאוד הגיוני לי הוא לא שומע פה שום עניין של אלוקו זה מאוד הגיוני לחברה תקינה להתנהג לפי ההחראות זאת אומרת מדובר על תורה שהתלבשה ממש בסיכל לנושי פה כל הזמן הוא אומר עניים גשמיים הוא לא אומר את הסיכל לנושי כל כך אבל לכאורה זה אותו רעיון אחר >> כפי שנראה פה בהמשך >> העבודה בתירי בסופו של דבר כן להרגיש את החוכמוס רצון זה המשמעות של הטירו שכשאתה לומד על אוכס להתבטל לקח הצמח הרי זה הכל מצד האדם אתה מבין מצד הגרין הגר נשאר

גרין מגושם אתה אומר לגרין אתה רוצה להצמיח אתה צריך לשים אותך באדמה להתבטל לקח הצמח זאת אומרת זה כאילו בנוסף לגרין אתה מבין אתה מוסיף את זה על הגרים הגרין מצד עצמו הוא מגושם בלי חיות נכון אותו דבר בטר שלנו התרק כפי שהיא אצלנו כשאתה לומד הלכות בדבורים גשמיים זה לא שתנה ההלכה היא הלכה מתעסקת בדברים גשמי זה לא הסוגס אלוקיים בגני היהודי צריך ללמוד תורה באופן כזה להתבטל לכוח הצמח מה זה כוח הצמח לחוכמו רצוני כפי שנראה אבל מה שראינו לפחות עד עכשיו סתם בשביל הסר ונמשיך זה שיש את החוכמוס רצוינו ש הוא וחוכמו סוכיחוד וזה העניין של כוח הציומי החינסופי יש את הפרי שגדל שהתור צומחת ויש יש תינוג בהקשר של תואר הכוונה הגילקי אז זה התור כפי שהיא בגן עדן נשמה נמצאת בגן עדן לומדת תור כפי שהיא בגן עדן יש לה סוגל לכיס תינו גניף

לו באלוקוס ויש יש את הטרק כפי שהיא לפונינו שזה כמו הגרעין המגושם שמצד אחד יש בו קחצימח הוא הגיע לכאן מצד טשי הוא השתלשל מאלוקוס מצד שני הוא בדבורים גש ולפי זה הוא ממשיך ואומר וזהו אחרי שהבנו את המבנה של תרו וזהו הזוירים בדימו ברינוקצוע כי הרי בשס לימודו כאשר יהודי לומד תוררו אין לו תענוג לכאורה זה הכוונה מה הכוונה אין לו התענוג הוא לא מרגיש לכאורה את האלוקוס הוא לומד בורגש מכל מקום ברינו יקצור למה הכוונה שאחרי זה בשעת הקצירה יהיה לו כן תינוג כי מחמסה לימוד נעשה אוירתו זורע בארץ אליונו וכפי שהוא יבאר פה על דרך כמו שזה בזרייה בדוב גשמי אתה זורע את הגרעין ואחר כך צומח פרי אתה לומד באלו מה זה אתר אחר כך מאירה לך בגן עדן על דרך הצמיכה הזאת אתר אחר כך מראה לך בגן עדן ואז יש תעינוק זה נקרא ברינוקצוע כי מחמ מסלים

מודנס אויר זורוע בארץ אליונו כיבחינת דבר השם זו הלוך במשפט הזה כבחינה דבר השם הלוך הוא לכאורה מדגיש א משהו שגם היה כתוב קודם לגבי הגרעין הרי הוא הסביר קודם שזה שבגרעין זה שהגרעין מצמיח כי הגרעין בסופו של דבר גם מגיע מכוח הצמח ובו עצמו יש כוח הצמיח זה מה שכתוב במילים האלו דבר השם זו הלוכו אתה רואה הלוכ מול העיניים הלוכה גשמיס מה זה בעצם זה דבר השם >> הגרים זה הגרעין שמכיל בתוכו את כל יחד צמח הוא מכיל אותו מאוד בהגשמה אבל הוא מכיל אותו זה נקרא דבר השם זו הלוכה ואת הדבר השם זו הלוך הזה מה אתה עושה אתה זו אותו מה זה נקרא הוא בוטל לגבי כוח הצימח בחינת חורכמה נכון ועל ידי זה מה התוצאה מצמיח שכר מצוו מצוו זה המשמעות שכר מצוו מצוו כי הוא מצמיח את מה את המצווה את הגילוי אלוקי שיש בה איפה בגנידנו אליהן שצדיק עם

יושבים ונני מזי ושכינו ומסנגים באסוגו סום הסוג לוקוס שהסוג היא בחינת יש מעין וזיב והאורו שלמה אלא בכוח הצימח כוח הצומח שזה עניינה חוכמו סי כפי שהיא מיוחדת איתו מתגלת הערה ממנה בגן עדן על ידי הלימוד של יהודי והינו זיבסדסו ממש שהוא כמו למושל הכוח הצמח שמצמיח כאן הגרין וכולו בסדר אז זה המבנה יהודי לומד בל מה זה צומח בגן גוף ה בחינס לו לגבי חוכמוצבח מלובשים בדבר השם זו הלוך כן הלוך החוכמו רצונו בסופו של דבר התלבשה בגרין הגרידין מכיל בתוכו את חוכמו רצונו כאשר יהודי לומד תורו אז פה הוא אומר יש פה משהו חדש כאשר אתה לומד אתה לומד באופן כזה שאתה צריך שהלימות שלך יזרה בתוך ארץ אוינו בסדר זה זהזה זה מה שהוא יבאר בשורות הבאות מכאן והלאה זה שזיב טוירוסון מאיר בגן עדן זה כבר למדנו זה העניין של הצמיכה אבל יש את שלב הזריעה מה המשמעות

של שלב הזריעה אז הוא אומר כך והנה כמו שבזריע גשמיוס אין צי מחס עד שירכבה גרין ויפוסד וישתנ ממאוסי והיא ניקל באורץ ממש יש פה איזה ארבע שלבים בזה מעניין כן שהיא רוקב הגרין והיא פוסת והיא שתיים ממוסה והיא הניק לה בארץ ממש יכול להיות שזה ארבע זה של הל לא נגיד רושים חדשים סתם לשים לב שיש פה יש פה ביטויים חזקים על זה שהגרעין ממש נכלל והופך להיות חלק מכוח הצמח כדי לצמוח >> זה לא רק לקרוא הלכות >> לא זה לא רק לקרוא הלכות זה מה שהוא הולך לבאר עכשיו שמה >> מביקו קודם שיש ארבע דרגות >> זה מה שהוא מנסה לומר >> שזה לא אבל זה לא תמיד זה סוג כן אבל >> זה בזרי גופה ארבע דרגות שהוא אמר קודם זה אמר שיש זריח אלישפ עכשיו אנחנו לומדים רק בזרי גופה בשעה שאתה בשעה שהוא שם את הגרין באדמה אז אז אז הגר נכלל בקרח הצמח סתם רוצה אין פה

אני לא זה לא נראה לי דיוק שאנחנו צריכים להתעכב עליו באמת שלא צומח >> אם יש שלוש מתוך הארבע זה לא צומח >> נכון נכון אני רק אומר ש אנחנו לא כאלה משכילים כדי לדעת להסביר מה בדיוק המשמעות של ירקה וגרים ויפוסד ושת ממסניקלת באורץ חושב שהנקודה הכי עיקרית לענייננו זה ויהיה ניקלת באורץ כלומר אתה לא לומד את התורה כים בפני עצמה אלא אתה לומד את התורה באופן כזה שאתה מכיר בה ויודע שהיא חלק מהארץ יודע מה >> זה כפי שהוא כבר מפ אתה יודע מה אפשר כן לקשר את זה >> האמת שכתוב פה עוד משהו לחמה צים ללמוד כמה פעמים >> כל היום כולו והוגיסה ביום יום ולילה פעמים >> והוגיסה ביום ולילה כתוב אה כמה פעמים כל דבר >> לחזור >> כמה פעמים לחזור זה רוקבת מוש שהוא היה מלמד ארב >> כן כן כוחוצורך ליס נפש עודום כן על דרך הגרעין כוחוצורך ליס נפש אודום להסבטל

ממוסו איך על ידי מסירס נפשו בתור ומצבס וליוס נקלטס ומסחדס בארץ אליונו אם מלכוסי ושכינסוז על ידי מסירס נפש זו בבחינת לא הסמן כמו שכוסוב ביף קדרוכי כן זאת אומרת לכתוב פה ביטול היש ביטול במציאות כן לא יודע אם זה הדיוק א מה כתוב כתוב פה בוא איך מה שכתוב כתוב כתוב שודי כאשר הוא לומד הוא צריך להתבטל ממוותו צריך להתמסר לתיר ומצמס בס הוא צריך להבין לכאורה שכל עניינו זה להתייחד עם התואר בוא בוא נראה אולי בכמה מילים הבאות יהיה כתוב עוד כמה מילים על ידי זה על ידי שהוא לומד בבחינס מסירוס נפש בתורה ומצבס נקלטס ומסייחדס התורה שלום מדבו לו מזה גם כן בארץ אליונו כיחוד כויחצמך שבגרין בקחצמ שבאורץ הגשמי כויחצמי שבגרין על זה נאמר דבר השם זו הלוכו >> נכון ועל ידי זה שהוא לומד תר באיזשהי התמסרות לאלוקוס על ידי זה הכוח הצמח

שבגרין מתייחץ מתייחד עם חוכמו סויה אינסופית זה נקרא קח חץ מאח שבאורץ הוא לא מביא את את המינה של בחינת >> הוא לא מבי נכון הוא לא מביא את זה נכון ומזה זבין המסקיל או מה מה כאשר יהודי מבין שכאשר הוא לומד תר הוא לומד תרה באופן כזה שהלימוד שלו באופן של התמסרות לאלוקוס אז מזהבונמסקין לי לימודוי על דרך זה שיהיה בבחינה זמן זה נקרא לימוד בבחינה זמן על דרך כמו שהגרעין כאשר שמים אותו הוא בחינסמן לקוח הצמח גם הלימוד הוא בבחינת מה המשמעות בס השם ולא יעשה טופל קר מה זה הטופל מדברים פה דהיינו שלא יוסם כל מגמוסו אלא תר כמו שהיא בלבושים הגשמיים בלבד כאשר אתה לומד טוירו יש את הלבושם הגשמיים וכפי שראינו פה במימר הלבושים הגשמיים של טוירו זה עצם הלוחס הגשמי אתה לומד יחס תרומז אתה לומד יחס תפילין אתה לומד איזה הלוך שאתה לומד

העובדה שאתה עוסק בדובר גשמי זה התור כפי שהיא לעינינו אז שלא יועסים זה הטופל כי האוימר אין לי לא תואר אפילו תואר אלוהי ליב לפנימיוס אלוקוס המלובש בו ממקשור בחינסוך מילו וליסובלי בדיבור של מוק הוא כן במה אתה נוסע ונותן תכיר תדע במה אתה נוסא ונותן בדיבור של מוק מה זה דיבור של מוקים כי הלו חזו היא דבר השם וחוכמו רצוני כן זה מה שהוא הדגיש כל הזמן דבר השם זו הלוכו כן מלובשב בו והזי הוא לימודווי בבחינת סמן ובו תלגה בחוכמו כמו זה יסבח בוא לכו ממש מהסיום פה רואים שלכאורה זהזה זה זה פירוש למה שהוא אמר קודם ש שזה נקרא מסירות נפש אותו ירומית זאת אומרת הוא מסיים ואומר ואזי הוא כאשר יהודי מבין ש ש שהוא לא אומר אין לי אלטרותר הוא לא עושה טופל אלא הוא מתייחס לעיקר ומבין שהוא עוסק בדיבור של מוקים אזי הוא לימוד הוא בבחינת זמן הוא באטלג

בחוכמוס זאת אומרת זה המשמעות בתוכן העניין שאשר יהודי לומד תרב פותח איזשהו כן ספר תורני והוא לומד אותו והוא מפנים ומבין שעכשיו הוא עוסק בדבר השם זוכו זה המשמעות שהוא זורע את התור בארץ אליהנו הוא בעצם קולט אני לא לוקח גרעין את הגרעין כמו שהוא אני לוקח את הגרעין ומנסה להוציא ממנו את האור שבו את החיו שבו על ידי זה שאני זורע אותו ומפנים שהוא חוכמו רצוינו ברגע שהוא לומד באופן כזה אז הדבר הזה נזרע ומאיר וצומח בגן מת על ידי הביטוק של הגרים