לקוטי תורה, פר' בהר, "והיה כי תבואו" #2 - הרב יצחק מאיר וייס

תאריך: יום שני י״ז אייר תשפ״ו משך: 26:47 צפיות: 28 הרב יצחק מאיר וייס נושא: חסידות פרשה: בהר

תיאור

שיעור עוסק במאמר "והיה כי תבואו אל הארץ" מספר "לקוטי תורה" לפרשת בהר, ומועבר על ידי הרב יצחק מאיר וייס. להלן סיכום הנקודות העיקריות שעלו בשיעור: 1. דרגת ה"אחותי" ואהבת הצדיקים [00:13] אחותי מלשון איחוי: הרב מסביר שעם ישראל נקרא "אחותי" מלשון איחוי אלכסנדרי (חיבור מוחלט בין שני קצוות). בעבודת השם, זוהי דרגה שבה היהודי מאוחד עם הקדוש ברוך הוא באופן טבעי וקבוע. אהבה טבעית מול אהבה מחודשת: אצל צדיקים, האהבה היא "נטועה מעצמה" ואינה מרגישה כחידוש. לעומת זאת, אצל מי שאינם בדרגת צדיקים, האהבה מורגשת כחידוש ולרוב חולפת לאחר התפילה (בבחינת "שפת אמת"). 2. המחיצה של נפש הבהמית [03:31] הסתרה: הסיבה שאהבה זו אינה מאירה אצל כולם היא "נפש החיונית" (הבהמית), המסתירה על הנפש האלוקית. נפש זו נמשכת אחר דברים גשמיים ויוצרת תחושת "יש" ונפרדות מהבורא. גסות הרוח: הרב מדגיש ש"אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת". תחושת ה"אני" והגאווה של הנפש הבהמית סותרת את גילוי האלוקות, שמהותו ביטול. 3. העבודה: "פתחו לי פתח כחודו של מחט" [10:17] לב נשבר: כדי להסיר את המחיצה, על האדם לפעול במידת "לב נשבר ורוח נשברה". פעולה זו יוצרת "נקב" בקיר המפריד של הנפש הבהמית. מהמחט לאולם: הקדוש ברוך הוא מבקש פתח קטן ("כחודו של מחט"), ובתמורה הוא פותח פתח רחב ("כפתחו של אולם"). הסרת ההסתרה המינימלית מאפשרת לאור האינסוף לחדור לנקודת הלב ולבטל את הישות העצמית. 4. ישראל מפרנסים לאביהם שבשמיים [20:04] הנשמות כמזון: מוסבר הביטוי שעם ישראל "מפרנסים" את הבורא. הכוונה היא שהנשמות נכללות בתוך "גוף המלך" (הקדוש ברוך הוא) ומתאחדות עמו. לא ידח ממנו נידח: כל נשמה היא חלק אלוקה ממעל, והבורא דואג שאף אחת לא תישאר מחוץ לאחדות הזו. 5. הקשר המשולש: ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא [22:22] מעלת התורה: הנשמה מצד עצמה, ברדתה לעולם, הופכת ל"נברא" ולישות נפרדת. כדי להתקשר חזרה לבורא, היא זקוקה לתורה. השאלה המרכזית: הרב מעלה את השאלה – אם התורה עצמה עוסקת בדברים גשמיים (כמו דיני ממונות, ציצית ותפילין), מדוע יש לה את הכוח לחבר את הנשמה לבורא יותר מאשר הנשמה מצד עצמה? שאלה זו נשארת כפתיח להמשך המאמר. לסיכום: השיעור מדגיש את הצורך בשבירת ה"אני" הגשמי כדי לאפשר לאהבה הטבעית של הנשמה להתגלות, ודן בתפקיד המכריע של התורה כמקשרת בין היהודי לקדוש ברוך הוא.