לקוטי תורה, פר' בהר, "והיה כי תבואו" #1 - הרב יצחק מאיר וייס

ובפסחיל חויסירה יוסיג כן אז מכיל ביאור ארוך במימר שאולי רוב המימר ככה מתמקד בביור של מה המשמעות שהקדוש ברוך הוא מתאר את עם ישראל החוסי ריוסי >> אז הוא אומר פירוש שאומר הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל פיסכו לי בכדי שתי בחינסחוסירה יוסי אז הוא מסביר פה את הפסוק בצורה מעניינת אומר שפיסכו לי זה על מנת שתהיה חויסירה יוסי אולי אולי יש לומר שזה ש זה שהוא מפרש ככה את הפסוק זה קצת מדויק אחרת אם אם כפי שאנחנו מבינים בפשטות שהכוונה היא שהקדוש ברוך הוא פונה לעם ישראל והוא קורא להם החוי סירי יוסי והוא מבקש מהם פיסחי אל צריך להיות כתוב הפוך דבר ראשון אתה פונה למי שאתה מבקש ממנו משהו ואתה אומר לו אחויסי ר יוסי בבקשה פיסחילי וזה שכתוב בפסוק פיסחילי אחויסירה יוסי אתה קודם כל פונה ואומר פיסחי ואחר כך אתה מר ואתה פונה

אליו ואומר חזיר יוסי יש כאן איזשהו משהו משמעות אולי זה מה שעומד מאחורי הדיוק פה מאחורי הפירוש מפרש איזשהו פירוש מחודש שהקדוש ברוך הוא בא ואומר לעם ישראל פיסכו לי ואז מה יהיה תהיי בבחינה סכו סירה יוסי >> או זה אומר זה שתהי בבחינת חוזר יוסי זה לא שיתחדש פה משהו ממש חדש מעין אלא גם דכנס ישראל נקריסטומית בשם זה מכל מקום בכינזו פאומים שהיא באיסגלוס ופעומים שהיא מכוסה ומסותרת וממילא ממילא מה היקשה ולכן אומר פיסחי בדקה >> עכשיו הוא כבר מדייק עוד יותר מזה הוא אומר שפסחי זה לא זו הבקשה גופת תפתחי את העניין הזה של החוסירה יוסי מה אומר ולוכי אמר פיסחי מה הכוונה פיסחי לאוסיר המכסב המכסה והסתר כדי שתהיה בחינזו באסגלוס זאת אומרת לא רק זה שהמשמעות של פיסחיזה זה שעל ידי פיסחלי תהיה אחויסיר יוסי אלא שיותר מזה היות ובעצם אתם אחי סירי יוסי

אז אם ככה המשמעות של פיסחילי זה עוד יותר מפורש בעניין זה שפיסחי תפתחי תגלי את העניין הזה שאת אחויסיריוס ולאובן עניין מהוספינזו כשהיא באסגלוס >> כן צריך להבין את מה זה הדבר מה הוא המכסה והלבוש המסטרג זאת אומרת מה הן המשמעות שהקדוש ברוך הוא קורא לעם ישראל החיסירה יוסי זאת אומרת לאיזה תכונות בעם ישראל >> נקרא החויסי ואיזה תכונה בעם ישראל נקרא ראיוסי מה הי המשמעות שהדבר הזה נמצא בהלם צריך לגלות את זה אז הנה פירוש החויסי ומילו של איחוי אלכסנדריס שבגמורה שהוא מלושן חיבור שמחבר שני דבורים יחד לי לאחודים כגוף ממש כן כתוב הגמור שיש מושג של לתפור חזרה אחרי הקריא יש מושג לתפור חזרה את הבגד באופן של איחוי מלא חיבור מוחלט >> התיקון של הקריאה התיקון הזה נקרא איכווי אלכסנדרי זה ממש חיבור של הבגד באופן מושלם אז אז החו זה מלא האיחוי הזה שעושים

חיבור חזרה חיבור מאופן מלא שלפעמים זה נאסר הפוך אסור לתפור את זה חזרה באופן כזה אבל כל פענים החויס זה מלשון חלשון איחו אז ממילא גם כאשר מדברים על עם ישראל והקדוש ברוך הוא קורא לעם ישראל החויסי הכוונה היא שעם ישראל >> הם לאך עודמה מאשים הקדוש ברוך הוא >> ממילא וכך הוא על דרך משל עניין הטיבס שבנפשס ישראל ממקור חוצבון שהן חלק אלוקי ממעל ממש ומייחודים בתכלס ייחוד באיר אינסוף ברוך ממש לכאורה אולי אולי צריךציך צריך ככה לקרוא משפט משפט לפסק את זה בצורה הנכונה אז הוא אומר ככה וככו על דרך משהו דף לט אומד אומר ככה וכך הוא על דרך משה לעניין האטיב שבנש ישראל הוא כן אנחנו במרפה מנסים לחקור מנסה להסביר מה העניין של החויסי שהחויסי זה לשון איכוי לשון חיבור אז אנחנו נמצא בנשומס ישראל את התכונה הזאת של חיבור עם הקדוש ברוך

אז הוא אומר במה זה בא לידי ביטוי בתכונה בנפש אלקיס הוא אומר שזה האוה הטיבס שבנפשס ישראל והוא ילך ויבאר מאיפה בא והטיבס הזאת שיש בנפשיס ישראל אז הוא אומר שזה בא ממקור חוצבון אומר כך מה זה המקור חוץבון מאיפה הנשומס נחצבו שהן חלק אלוקם ממעל מעמש ומיויחוד בתכלס הייחוד באיר אינסוף ברוך הוא ממש אז במקורם הנשמות הם בתכלס הייחוד באיר אינסוף ועל כן היות ובמקורם גם בתכלס הייחוד בעיר אינסוף לכן גם למטו אחר שנבראו מעין ליש >> כן מי אמר שהנשמות נבראו זה ביטוי מיוחד על נשמות שהם נבראו אנחנו אומרים את זה כל בוקר כן מדברים אלכין נשמה שנוסעט אומרים אטו ברוסו היוברים >> לא בדיוק כאשר הם זה בדיוק הדיוק פה כאשר המקור חוצבון של נשומס ישראל זה חלק אלקמעל מעמ ן בתכלס היחוד באינסוף ברוך הוא ולכן גם למטה כאשר הנשמות נבראו שבאמת

צריך להבין מה המשמעות שאומרים על נשמה הנבראו אפשר ממש לשים לב לזה ועל כן גם למטו אחר שנבראו מעין ליש ויורדו מטו מטו לסלבש בגוף ונפש אחיוניס אז הנשמה לא איבדה את התכונה הראשונית שהייתה לה שהייתה מיוחדת ממש באיר אינסוף אלא נשאר בה את אותה התכונה זאת אומרת הוא עדיין לא אמר מה ולכן הוא אומר ולוכן ועל כן גם למטו אחרי שהם נבראו וירדו מטה מטה להתלבש בגוף בנפש אחיוניס אז גם יש איזשהיא תכונה של אז הוא אומר אז וזה הוא ממשיך לפרש בשורות הבאות הוא אומר ככה זוה צדיקים זאת אומרת יש פה כזה זה ועל כן לכן נמצא איזשהיא תכונה בעיקר בצדיקים שמה מה יש בצדיקים שמצד נפש ליקס אשר בקרבו חשקום ותלוקוסם להסכלל בואיר השם וליבטל במציאברך בצדיקים אפשר לראות את התכונה שיש להם את כן את התשוקה הגדולה להיקולל ביר אינסוף בקלוס הנפש ממש מאום כדיליב וכל ימיהם

תומן בביטול הנל למה מחמסת נפשו זאת אומרת מחמת הטבע של הנפש האליכיס שנעס אלוהם טבע לכאורה הכיוון שלו הוא לומר שאצל צדיקים התכונת התכונה הזאת של נפש האליקית שהייתה אצלם שהיא הייתה כלולה בעיר אינסוף נשארה אצלם גלויה עד שזה נעשה הטבע שלם למטה שלמטה הנפש שלקי שלהם התלבשה בגוף ונפש החיוניס הוא אמר עדיין זה נס אלוהם טבע וזה גלוי אצלם עד כדי כך ואין צריך עם שום מסביןנוסכון אלויו >> וכמו שכוסרתיך על יצוע באשמורה גבו >> שוב פעם העניין שת >> מה >> ש פעם ענין שכירה >> זכירה כן אבל מה בדיוק בדיוק הפסוק הזה אומר אני א >> זה גם אותו תהליך אחרי שהם נבראו >> אחרי שהם נבראו כן הוא מדבר הכל הוא אומר כ אני פשוט מנסה לשים לב כי אפשר לקרות הכל כזה ולהתלהב עם מה שכתוב לא לשים לב שכל שורה ככה עוד שלב בהבנת העניין השלב

הראשון בהבנת העניין זה שהנפש שליס הייתה כלולה בעיר אינסוף ותכלס הייחוד אחרי זה היא נבראה והתלבשה בגוף נפש הבמיס ואצל צדיקים הדבר הזה נעשה כמו טבע בנפשו וכמו שהוא אומר שהם לא צריכים אפילו סבוננוס שזה המשמעות של טבע זה מציאותם כפי כפי שהם למטה שיש להם האו עמוקה כל כך להיקלל להיקלל באיר אינסוף כמו שבעצם זה היה במקורם הוא מביא פה איזה פסוק שהוא לא מפרש מה רואים בפסוק הזה כל כך כן אם יצור שמורגבוך אולי הכוונה היא שבאופן טבעי לא יודע צריך לעיין אולי מה בדיוק הפסוק הזה אומר אה >> שטבע הנפש ההם ככה הם ירדו הטבע בהם הטבע פה >> בדיוק שהבא בהם הטבע פה שתמיד רואים את זה נכון >> וכסיב >> כן וכסיב בשבטכו בביסכו ובלך תכו דרך ובשוך בכך ובקומך אז גם פה לכאורה בא לומר לכאורה שזה תמידי זה תמידי כן ש לא משנה מה המצב תמיד יש את

האבה הזאת בצורה טבעית והוא על דרך מש כי האבס אך ואוכויס שהאבניהם קבו הוא נטו מעצמו בטבע בטלדם בלי שום ירושל מישהו עוד זוכר בסדר שמדברים על האבס אח ואוכיס חושב שזה זה נדיר נכון כן אב אבס אב לי לבן אפילו אחים כתוב כן אבס אח ואוכז בסוף אהבת האחים אבל אז הנקודה שכתובה פה זה שהוה לכאורה בין א ובניש ואיש או יש כל אחת התכונות שלו ובא אבא סיס ואיש או האבא של חברים יש איזשהו יש א יש זה נוצר זה מתחד דש זה לא כמו טבע בנפשו ישראל כמו שהוא אומר פה הרי הדיוק שהוא רוצה לומר פה זה שהאו של צדיק נעשה כמו טבע בנפשוזם לא צריכים שום מזבוננוס זה לא אהבה שנוצרת אהבה שמתחדשת אלא זה אהבה טבעית אהבה שקבועה ונטואה מעצמה כמו הלשון פה בטבע בסם בלי שם ישראל כלל >> וזו היא כאשר מדברים על האהבה הזו של צדיקים שעקבוע ונתוע מעצמו אז זו היא

האמיתיס מנקודס אמס להמיטוי שאין לו אפסק סק ומדסלד אז פה בשורות הבאות הוא הולך הוא הולך לדבר על מה שאנחנו מכירים איתני בפרק יג אולי לא ממש כתוב את אותו עניינים אולי שם כתוב עוד אבל באותו רעיון אני חושב שאפילו מציין את זה פה בסוגריים בהמשך זה שיש באבץ השם שני פנים יש באופן כללי שני סוגים של אבס השם יש את האבא של הבינני שהאב של הבינוני הוא לאיטים הוא מעורר אותה זה לא טבעי הוא צריך הוא צריך להתבונן כדי לעורר אותה ויש את האבא של צדיקים שהיא פשוט כלשונו פה קבוע הוא נטו מעצמו כמו שאמר קודם שזהו המידס הצדיקים ולכן האווה של צדיקים היא אמץ להמית מה שאין כן האוה שצריך לעורר אותה זה אומר שהיא לא אמיתית זה אבה כזאת התכונה של אמס שהיא ההבה קבועה ונתואה תמיד זה התכונה של אמס היא לא מתחדשת זה התכונה של אמס ממילא

הדרגה הזאת של האב הצדיקים עליה נאמר שהיא אמס כן אז זה מה שהוא אומר וזו יאבמיתס מנקודס לאמית שאין לא הפסק לו עד שאין כן כשאין וזו קבו נטו בלייבודו בשמוז שמה פיל ואחר כך ס ממנו איזו בשםסמ על הזו שהיהודי מעורר רק בזמן קריא שמותפילה אי אפשר לומר עליה שהיה וסמס לאמיתו שמה מה מה מה זה האבסמס לאמיתו דהיינו מנקודס או אמס ממש >> כי אם בשם ספס אמס מילא שלסוף לפיו שסובב דינוספס הבגדו חושב ש מרגיש קצת שהוא בא לומר שכאשר אבס השם כאשר נקודס פנימס הלב מהירה כאשר נקודסמס ממש מהירה מה מה מה >> מה הוא רוצה לומר מה הדיוק פה כ אה >> בדיוק כי לכאורה אולי זה מתפרש אולי זה מתפרש למה שהוא אמר קודם במימר זה שיש שהנפש האלוקית היא מקור חוץ בוכי כלולה בער אינסוף אז כאשר הנקודה הזאת מהירה כמו שהיא אז התוצאה של זה תהיה שהאבס השם של יהודי תהיה טבעית אבל כאשר

אתה לא מצליח לגלות כאשר האדם לא מצליח לגלות אותה כמו שהיא אלא רק את ההתפשטות שלה רק את החיצוני שלה רק את השפה שלה אז האמת האלוקית שלו לא מהירה כמו שהיא התוצאה תהיה שהוא יצליח לעורר אותה רק בעיתים מסוימים רק בזמן קריא שמע או תפילה זה אולי זה זה ה לכאן הוא מכוון זאת אומרת להגיד שזה לא רק לא רק לפרש האם לא רק להגדיר האם האבא הזו היא אמס או ספס אמס אלא גם להסביר עד כמה האמת מתגלת פה זאת אומרת יש את נקודת האמת של החיבור של נפש לכיס לאלוקוס ואם היא מתגלת כמו שהיא אז היא אמס לאמית שאם כן רק השפה שלה מתגלת רק החיצוני שלה מתגלת אז היא לא אמ ז כך על דרך של הזויס הבו באיססוררוס כספסמס וקציו דהינו התחולסמס אבל אינו ניקרו בשם אמס גמור למית אלוכי נמרו בזויר ספס אמס תיקון לאד ומדייק בזויר קיננטו לאד לא הקסיב אלא

טיקין לאד אני לא יודע לא לא לא הסתכלתי בזר לא יודע מה הדיוק אבל לכאורה מהשמע פה שכוינטו לועד שוב זה הכל בדרך אפשר צריך להסתכל בפנים ולהראות מה כתוב אבל שקוינ ננטו לועד. הכוונה היא שבדבר כזה שהוא לא רק ספס אמס אלא הוא אמס אז הוא לועד באופן טבעי. זה לא אתה לא אומר שלעתיד כאילו עניין שעכשיו הוא עדיין לא תיקון לועד. עכשיו הוא לא לועד. כן קוינטה אומר שהוא מצד עצמו הוא תמיד לועד. הוא תמיד ניצחי מה שאם כן טקוין אתה אומר שעכשיו הוא לא והוא רק יהיה תיקוין לועד. ככה ככה לכאורה משמ שזה הפש וכסיב קורב השם לכל כרוב למי לכל אשר יקראו באמס באמס דיק דהיינו בנקוד השמס ולא בשפה השמס למה כי מאחר שצורחותו מדוררסבו הרי לא ינסס עדיין טבע צמוס ממש מנקודהס ממש פה פה פה פה עוד יותר מודגש הביאור הזה ש הוא מסביר למה זה נחשב לספסמס ולא

ולא נקוד לא נקודס אמס כי לא נגעת בנקודהס הלב כלומר החיבור שלך לאמס רק ברמה החיצונית אתה כל הזמן צריך חזרה לעורר את זה ולגלות את זה >> אבל כשהוא מגלה זה כן >> אומים זה המשפט הבא הוא מכל מקום ניקרס בשם שפס אמס למה מאחר שעל כל פונים בשוזו מאוררסו מנקודס ליבוי זאת אומרת האווה ברגע זה שהוא עורר כן מאיר הנקודס הלב ששורשה בזה שהנפש שלקיס א דבוקה הייתה כלולה באר אינסוף וכל אחד לפום שיעורדילה וגם אחר התפילו נשאר שימו שבזוכרוס השם מסר רוח נדיב בקירו מאילוב השם והרי נזכ בו גם כמה שכובים זכרתו מהז אז יש פה שני ביאורים שני שני שני שני פרטים אולי בהבנה למה למה גם ההתבוננות של יהודי שהוא לא במידס הצדיקים אלא יש לו אבס השם שהוא מעורר בקרי שיש מהו תפילה נקרא אמס גם מצד זה שהוא אומר שבנקודה זו בשעה זו של קרשמו תפילה מאיפה הגיע לו אבס

השם בקרישמות תפילה זה הגיע מזה שנקודת האמת האירה אצלו זאת אומרת זה לא הוא זה זאת אומרת בפרט הזה כן האיר אצלו נקודת סמס זה דווקא ורט מעניין מה שכתוב פה זהזה זה יש ביאור של הרבי יש ביאור של הרבי על פרק יג בתניה רבי מסביר שמה שלכאורה לפי ההסבר שכתוב לפי ההסבר שכתוב פה גם גם שם וגם פה לכאורה מה הפשט שאתה אומר שיש כזה דבר של הבינוני הבינוני למרות שהאבס השם שלו היא לא נצחית היא אמת אם אמת זה ניצחי והבינוני הוא לא ניצחי א זה לא אמת מה מה זה התחמות כזו אתה אומר אמת זה דבר ניצחי ואז אתה אומר גם איך הלשון בטן שם וגם אולובני קוירה מה שכזה הלשון גם אולובני קורירה שפסמס כאילו למרות שהוא לא זה לא אמיתי זה לא נצחי זה עניין זמני אני קורא לזה אמת מה מה הפשט שזה אמת >> או אז אומר אז הרבי מסביר הרבי מסביר את זה שם בתניה

זה ש >> המושג ניצחי >> הוא אלוקי >> אין ניברו מצד טבעו הוא לא ניצחי עכשיו ברגע שאתה מבין שהמושג ניצחי הוא אלוקי אז יש ניצחי כפי שהוא אלוקי ממש אלוקי מעל העולם וכזה דבר אין לו שום שינוי ויש את הניצ ניצחי כפי שהוא משתקף בניברואים. זאת אומרת ניברו מצד עצמו אין לו שום עניין ניצחי. אם אתה מוצא איזשהו פרט ניצחי בניברו זה על כוח גילוי הלקי שיש בהניברו. זה לא מצד הניברו עצמו. ולכן ברגע שאנחנו רואים שהבינוני אמנם הוא לא ניצחי אלוקי מעמש הוא ניברו אבל אתה מוצא איזשהיא נקודה של ניצחיות. אז זה בהכרח התגלות של הלוקוס בהנברואי. אם אתה רואה שלבינוני יש שם בתניה זה מעניין שם בתניה כתוב ש ש שהיות והוא יכול לעורר את זה כל הזמן היות וכל הזמן הוא יכול לעורר את זה אז זה העניין הניצחי שלו זאת אומרת אם אתה רואה שיש ליהודי את הכוח לחדש כל הזמן את הכוח

הזה זה עניין ניצחי איך יש לו את הכוח הזה זה סימן שהתכונה הזאת בעצם מקורה באלוקוס אמנם האלוקוס שם לא מהירה בטהרה היא מתגלת בניברו ולכן זה ספס אמס אבל זה ספס אמס זה נקודה נניצחית אותו דבר פה רק שפה כתוב איזשהו לכורה נוסף בעניין הזה פה כתובח התפילו נשאר רשימו לא זוכר שכך כתוב בתניה בתניה בפרק יג כתוב שנשאר שימו >> אני לא זוכר כתוב כתוב שנשאר רשימו כתוב בפרק יבס אבל בהסבר של נקודסמס אני לא זוכר שכתוב כזה דבר ופה כתוב שנשאר רשימו והבורט של רשימו מראה לאיזשהו וורט ניצחי וממילא זה גם כן התגלות של עניין אומס >> בסדר מה שקוד סוף בסימימו של בנו חלק א סוף פרק יג טוב מביא פה כמהכמה כמה עניינים בסוגריים בעניין זה >> אה דווקא מעניין אומר ככה ושקוסקמח בבירור על פוסק למסה ויכתב מושה בעניין תיתן נמס ליעקב ואין מה שכוסקחר בעניין חס פעומים

אמס באמס ויציב שמחלקים את זה לשניים הד פה ממסור שווינים עד עזרס ואחר כך דמס דינו אמסמיתי שמסיעו מלמעלו לאיסמסד אמס שלמטו לי אמס אמיתי במסירוס נפש עד קלוס אז לא יודע בדיוק מה הביאור שם צריך לעיין בזה אבל אפשר לראות פה את את הרעיון הזה של שעניין האמת בא מאלוקוס אז יש יהודי כזה שמצד שמעורר חור לקדוש ברוך הוא מצד עבודתו שלו זה עדיין הגדרה של ניברו ולכן זה לא יכול להיות אמס אמיתי ואז מגיע הגילוי מלמעלה שמסייע לו שהגילוי הזה יהיה אמס אמיתי מוחלט כן זה מתחבר לבורט הזה שגילוי של אמס זה תמיד אלוקוס זה לא ניברו וזה שצדיק תמיד מאיר אצלו זה שזה ניצחי באופן גלוי זה מצד הגיל האלוקי שמאיר אצלו באופן מלא הנפש אלוקיס מהירה באופן גלוי אצלו לעומת זאת אצל יהודי שהוא לא במידס הצדיק אז זה שיש אצלו הוא מצליח לעורר מדי פעם אבס השם

וזה שאבס השם יש לרשימו זה נקוד אספס אמס שיש אצלו מפה והלאה הוא ימשיך ויסביר מהוא באמת האתגר של היהודי לעורר את מידס אמס לעורר את האבס השם שזה קשור לאיזשהו עניין שמכסה על זה ואז ממילא שוב הרי זה כל הוורט פה זה בא להסביר את תכונת החויסי שיש אצל יהודי שודי מצד עצמו הוא אחד הוא איכי אלכסנדרס עם הקדוש ברוך הוא שבא על ידי ביטוי באבס השם שלכן לכאורה הוא מעריך פה לפרט על העניין של אמסכ כי איכוי הוא אומר איכווי הרי זה חיבור מוחלט כל זמן שהחיבור שלך לאלוקוס הוא משהו שאתה צריך לחדש אותו אז זה לא איחוי זה לא חיבור אתה אתה צריך לחבר מחדש זה לא ייחוי אלכסנדריס החויסי זה התכונה הזאת שיש אצל הנפש שלכיס שהיא התכונת האמס שיש בכלל התכונה הזאת שאתה אפילו לא צריך לחדש אותה היא טבעית לשון פה קבוע ונטוע מעצמו זה החוסי אבל את זה גוף צריך לגלות כי יש

משהו שמסתיר עליה ו זו המשמעות שהקדוש ברוך הוא פונה לנשמץ ישראל ואומר פיסחי החוסי תפתחי לי ותגלי את תכונת החויסי שבו