לקוטי תורה, פר' בהר, "והיה כי תבואו" #5 - הרב יצחק מאיר וייס

אומר שב בלחם יש בעיקר ארבע שלבים שזה העניין של הזריעה, התחינה, הלישה והאפייה. אז למדנו מה זה העניין של הזריעה. באריכות הוא הסביר שזרייה זה שהגרעין מצד אחד הוא מגושה מאוד. מצד שני יש בו מכוח הצומח. כאשר מניחים אותו באדמה והוא נכלל, הוא מתבטל, הוא מרכיב ומתאחד עם כוח הצומח שבארץ, על ידי זה הכוח הצומח שבארץ מגדל ממנו פירות באופן מאוד נפלא. על דרך זה, כאשר יהודי לומד תורש, שתר למטה היא הלכות, זה לכאורה העניין של החוכמה לכיס, כפי שהיא ירדה להלוך יש בדובר גשמי. יהודי לומד תורה יהודי לומד תוירה באופן כזה שהוא מוציא מגלה בתורה את כוח הצומיח שבה כן הוא מסתכל על הלוכה הלוכה גשמיס בתורה והוא רואה בה את הדבר את הדבר השם זו הלוכה הוא רואה בלוכה הגשמיס הוא רואה את החוכמה לכיס שבה הוא או בלשון שהוא אומר שהוא לא

עושה מהטופל עיקר אלא הוא מזהה את העיקר שהעיקר הוא זה שכל מגומו סויהוש הוא לא בלבוש עם הגשמים של התורה אלא בזה שאת תר חוכמו רצונו כלומר הוא לומד תורה עם הבנה נקרא הוא לומד את התורה עם ביטלו הוא לומד את התורר הוא מבין שהדובר הלוכה שבת היא רוצנשה מדבר השם זה בעצם הפעולה של זריעה כי גם בזריעה עניינה לקחת את הגרעין הגשמי ולגלות את הכוח הצומח שבה את את הכן את כוח הצמיכה שיש בגרעין שעל ידי זה צומח בסוף פרי עם כל ה עם כל החיוס שיש בהפרי זה מה שהוא הסביר באוט ביס באות ג הוא הולך להמשיך את העניין הזה של זריעה אבל עכשיו הוא הולך להסביר את זה שבסופו של דבר המבוקש הוא שהאדם הלומד תוארו גם ילמד באופן כזה שהוא מתבטל בכוח הצמח זאת אומרת התורר שהוא לומד באופן כזה שהוא עושה מהעיקר עיקר ולא מהתפעל עיקר צריך גם

להיות באדם גופה בסדר זה מה שהולך להסביר באות ג' לאחר מכן הוא הולך להסביר מה העניין של תחינה לישה ואפייה בעבודת האדם כשכל אחד מהם זה עוד איזשהיא עוד פעולה עוד סוג של אביד בנפשום ששוב מה המטרה של הכל המטרה של הכל זה שודי כאשר הוא לומד תורירו זה בסופו של דבר יהיו באופן כזה שלחמו זאת אומרת כל העבודות שהוא יסביר פה עניינם בעבודהסודום שודי מתאחד עם אלוקוס אז השלב הראשון שהוא מסביר בהתאחדות באלוקו זה שודי לומד תוארו הוא לומד לימוד התורו ב ב את הלוכס הגשמי זה באופן של זריעה באופן שהוא מתבטל ומגלה את הדבר השם שבתוך הלוך זה השלב הראשון ועכשיו הוא ימשיך להסביר איך זה בנפש שלכיס אז אות ג כן נמ עמוד ג וכדי שתיסחת גם כן עם נפשליכיס כן לכאורה לתוירה התוירה שהוא אמר קודם שהיא שהם הלכות גשמיות ש ש שה ה החוכמות היו

רצוינו מתלבש בדבר הלוכ הוא סיים הרי ויו לאחוד עם ממש טוב לא לחוד עם ממש לכאורה מדובר על הלוכה שהוא לומד שהוא זאת אומרת ה הוא מחבר בין הדבר הלוכה בין ההלכה למטה לבין לבין הדבר השם זו הלוכה בסדר אז עכשיו הוא אומר ככה וכדי שתיסחת גם כמנף שלכיס אז פה מגיע עניין של תפילו הנה התפילו קרו נפש כדכסיב אשפחס נפשי כן לגבי חנו כתוב שכאשר היא התפללה זה היה באופן קשה ש יש פה יכס נפשי זאת אומרת שהתפילה היא השפיכה של הנפש וצוריכו לאורוירר אסו בתפילו מאום כדליבה בכלוס הנפש ממש במסירוס נפש בביטול במציא אילוביס בורח ומיד משייך את זה למה שלמדנו באות א' של המימר בחינסחוסי הנלבחינסחויסי הרי הסביר שזה התנועה של הנפש שלכיס שהיא יש לה היא בעצם אחד עם הקדוש ברוך כמו שקורה לזה פה במסירוס נפש בביטול במציו אילוביברך או כמו שקורא לזה בתחילת המיימר התנועה

שיש בנפש שלכיס שהיא יש להטיבס והיא כן אל החיבור שיש לנפש לכיס אלוקוס אז >> מה זאת יכול להיות כאילו מצב של לימוד תורה שלא מחובר לנפש של >> שלא מחובר שהוא לא לוקח איתו את הנפש לכיס לכאורה הנפש של כיס הרי הפכה להיות בבחינת סיני נברון היא היא ירדה והתלבשה בתוך ה בתוך המציאות של נפש אחיניס. כאשר יהודי רוצה שהנפש האלוקית כפי שהיא כאן למטה תתחבר לאלוקוס צריך לעורר את בחינתחויסי מצד אני עצמה לא מצד >> לא מצד התוירה כאשר אתה לומד קודם קודם במיימר למרות שבסוף הקטע של אותי הוא כבר הלך על חזור נכון זה הוא הלך הלא חזור בין הנפש לכיס לבין התורירה הוא ככה א כבר ראינו את זה אם היה איזה קטע כזה שנעצרנו קצת בהבנת העניין כי הוא עבר פתאום לנפש שלוקיס אפשר לראות באמצע הקטע של אותיס פה בעמוד אז הוא ככה אומר כוחוצור לייוס נפש

אודום ליסבטל ממאוס על ידי מסירוס נפש בתור ומצבס זאת אומרת הוא כן מדבר גם באות ביס כבר מדבר על הנפש של אקיס אבל פה באות ג הוא יותר מחלק את זה בצורה מסודרת דבר ראשון זה צורת ההסתכלות שלך על תואר האם אתה רואה דבר השם זו הלוך ואתה מפלפל בדברים של של דבורים גשמיים בטורו אתה עלול חז לעשות מעטפי ליקר לראות את התרי כחוכמה כחוכמה גשמית ולעסוק רק בה. אז זה עבודה מצד הר. אחרי זה יש עבודה מצד האדם. מה זה עבודה מצד האדם? עבודה מצד האדם זה שהוא מגלה בנפשו האלוקית שהתלבשה בנפש החיוניס. הוא מגלה את נפשו האלוקית כפי שהיא במקורה. כמו שהוא הסביר באכות באות א'. שבאות א' הוא הסביר שהנפש שלקיס מצד עצמה הייתה כלולה בעיר אינסוף. ולכן מצד עצמה יש לה היא מחוברת לא עיר אינסוף. מה בא לי בידי ביטוי? החיבור שלה לא ירסוף. תנועת

המסירות נפש שלה. זה החיבור שלה לא ירסוף. אז ממילא כאשר יהודי הנשמה ירדה למטה והתלבשה בנפש החיוני ברגע שהוא מעורר את התנועה הזאת של המסירות נפש אז בעצם הוא זו על דרך התואר זה העניין של הזריע כן הוא מתחבר לאיר אינסוף שיהיה עניין מסירוס נפש מסירוס נפש הוא ביטול הנל נקבה במיכוי וליבוי זה למדנו באריכות באות שזה העניין של החויסוי זה שזה הופך להיות כמו טבע זה נקבע נקבע באדם כן זה הופך להיות טבעו בשס התפילה מתי הוא פועל את זה בשס התפילה שמה שבשס התפילה שהיא בחינס חוכמה ז הוא אומר פה ש התפילה שייכת לעניין של חוכמה מה מה זה מוסיף פה מה מה העניין של חוכמה כי הוא הסביר לכאורה באות בייס הוא הסביר באריכות שכוח הצימח זה עניין של חוכמה בסדר אז אז גם בנפש לכיס אז הזריעה של הנפש היא כאשר היא מתחברת ונכללת בגילוי שכוח מילה

ולכן כשלא עומד אחר כך על דרך הנל אחרי שבשעת התפילה הוא מוויסר נפש מה זה נקרא מושר נפש שנקבע במכו ליבוי העניין של מסירוס נפש ההתכללות בחוכמו סויכן כשלא ימד אחר כך על דרך הנעל גם כן באיזה אופן יהיה הלימוד שיהיה כן שוב לכן כשלא ומד אחר כך על דרך הנעל כאשר אחרי התפילה כאשר הוא פעל על הנפש אל האלוקית את עניין ה הזריעה אז אחרי זה הוא לומד באופן הלא מה זה אופן הנל שי לימוד בוט לג בחוכילו המלובשו ממילא מה קורה מסיח יחד אוירוס באויר נפש ליקס זאת אומרת הלימוד שהוא לומד זה לימוד שמאיר בור אלקי והנפש האלוקית שלו זה נפש אלוקית שהיא לא בבחינת יש נברא זה נפש אלוקית שנקבע בתוכה כן נקבע במוחו ולבו העניין של גיל אלוקוס שהנפש אלוקוס כפי כפי שהיא כלולה ומחוברת באלוקוס ממילא לשני מתאחדים יחד זה מה שכתוב פה הרי מסיחים יחדוסי ביר נפש לכיס ולזויס מכיוון

שזו זו המטרה שודי בדבר ראשון יהיה החויסי דבר ראשון הוא יתחבר ללוקוס אחרי זה הוא יאכל באמצעות התור שם מה עניין התור עניין התורה זה שהתורהו היא דבר השם זו הלוכ אז ממילא לזוזס קובע לילמו מיד אחר התפילה בסדר לכן זה הסדר של הדברים שככה כתוב בשולחן שאחרי הפ תפילה מגיע מבס הכנסת לביס המדרש וזהו אשר מי שבא לכאן פה בעצם ב וזהו לכאורה זה סיום העניין שהוא התחיל באות מ עמוד א' למעלה שאחרי שהוא שואל את ה כן אחרי שהוא איפה זה מיד בשורה הראשו בשורה השנייה של אות מ עמוד ב אומר וזהו מה שאומר רביס זנשר מי שבאולקם תלמוד בודוי כן שעל ידי זה ששמה שמה שמה הוא מנסה להסביר שעל ידי התוירו יהודי נכלל באלוקוס עוד יותר מהחויסי בסדר ואז הוא התחיל לשאול איך זה בדיוק עובד על ידי הטר זה מה שמסיים ואומר פה כן שהנפש שלקיס דבר ראשון יהודי מעורר בנפש שלוקיס

את התנועה את שיהיה נקבה בלמו מוי וליבו העניין של מסירות נפש אחרי זה על ידי התורו שהתורירו עניינה הזריעה בקח הצמח בחוכמה אז שניהם עובדים יחד שניהם מתאחדים יחד הביטול של נפש לכיס והביטל של תוררו כאשר שניהם עובדים ביחד אז אז הוא מגיע להתאחדות באלוקוס כן זה אשר מי שבו לכאן תלמוד ביודם הוא מסביר פירוש שבו לכאן החלק הראשון של המשפט מתייחס לנפש היו לכיס איך איך איך הוא בוא לכאן אז בפשטוס הכוונה היא בוא לכאן הכוונה היא לגנידן נכון ופה הוא מפרש את זה לכאורה הפירוש שבו לכאן נפש לכיס על ידי מסירוס נפש וביטול הנל כלומר אשרי מי שבו לכאן אשרי האדם אשרי הנפש האלוקית שעל ידי עבודתה היא בוא לכאן זאת אומרת היא מתבטלת ונכללת וזה לבד לכאורה מעמיד אותה בדרגה מסוימת ותלמודי ביודוי מה זה ותלמודי ביוד שומר כן ותלמודו גם כן בודווי על דרך הנל ברגע

שתלמודווי על דרך הנל ביודוי שיש לו גם את המעלה של רעיון של התור שהוא לומד אז יש את המעלה המושלמת כן יש את המצד הנפש שלכיס ויש את מה שהתורה נותנת לו ההתאחדות שתרן נותנת לו אלוקוס בסדר לכן זה המשפט הזה אשר מה ואם הוא בוא לכאן בלי תלמוד בודד מה מה אחרי שהוא הסביר באריכות המעלה של תרו אז אשר מי שבו לכאן שהוא פועל את העניין של נפש שלכיס ותלמוד בותב אז עד לכאן הוא הסביר את מעלה של זריעה עכשיו הוא מסביר את מעלה בכמה שורות הוא יגיד ואבוידס התחינה באבוידס השם הוא בחינס ליב נשבור ונידכה תחינה זה ליב נשבור ונידכה מה מה הקשר ליב נשבור ונידכה פירוש ונדכה מלושדכו אולי לכאורה מהפירוש פה משמ שהוא רוצה לדייק שתסביר את זה בצורה כזאת ייתכן ש אנחנו היינו אולי אומרים שנידקה הכוונה היא מלשון א דיקוי לשון נמיכות כן לשון דבר שהוא הוא

נדרס יודע כן דבר ש אז לכאורה דוחו במדרך לכאורה זה כמו זה כמו תחינה לכן הוא מדיק לומר לבני וניתחובך כמו כן עניין חינה מה זה שתוכנו מפרכיתו עד אשר דק כקמח הוא קינן שכוסו ושוחקתו ממנו עודק וגם בעניין לימוד תרוקסי גורסו נפשי וגם לא שנגמורה גרסינן מלא שנרחיים של גרוסס אז אין פה הרבה הסבר מה בדיוק מה מה זה בדיוק העבודה הזאת של תחינה לכאורה אנחנו אנחנו מכירים שיש עבודה כזאת בנפש האדם בעבודסודום עבודה שעניינה א שלב נישבור ונידקה כן יודעים שיש מעלה כזאת שהליבני ונידקה שובר את הישס מכשיר את ה מכשיר את את האדם אז מה מה כתוב מה אנחנו יכולים להבין מתוך השורות שכתובות פה זה שגם אחרי שאדם פועל על עצמו את העניין הזה של מסירוס נפש באלוקוס את החיבור שיש לו עם אלוקוס עדיין כדי שהוא יהיה כדי שהקירוב שלו לאלוקוס כדי שהחיבור

שלו אלוקוס יהיה שלם אז הוא צריך גם עבודה של איזשהיא שבירה ודווקא בדיוק של פירור כן שבירה ופור כאילו כאילו כאילו כאשר דבר שלם הוא עומד בישס הוא עומד בתוקף וכאשר מפוררים אותו אז כל דבר ככה הוא אתה מוריד את הישס שלו דרגות בירוף >> כן עד אשר דוק נכון עד אשר דק הקמח >> עד אשר דק הקמח כן >> עד הסוף נכון אז אין פה כן אין פה הרחבה גם אין פה הסבר רגע מה הרצף אחרי שהוא הגיע לדרגס חויסים מגיע השלב של של יש בעבודה בעבודה כדי שיהיה לחמי כדי שזה יהיה לחם צריך שזה יהיה גם העבודה של דוחוב במדרך צריך גם את העבודה של דחים >> אה >> זה משפיע עליך >> כן ברור ברור ברור ש ברור שבהבנת העניין במשל של הכוונה היא שכדי שבסופו של דבר הדבר יהפך ללחם שיהיה ראוי לאכילה חסר בעבודה לא מספיק שודי בתפילה יהודי בתפילה מעורר מסירוס נפש לאלוקוס כלומר מה זה

לעורר מסירוס נפש להור מס התחושה היא שאני והוא מציאות אחת אלא אלא צריך גם את העבודה של שברון את העבודה של תחינה כפי שכבר נראה יש עוד עבודות לא מסתיים בזה ואחר כך אחרי התחינה מגיע הבחינה סלי לישה מה העניין של לישה זה שהוא מוסיף מים והוא שנושן מים בקמח לךברום ליס גוף ואיסו אחס מה המשמעות של זה בבס השם וכך צורך אסו לדובקבזבורך ולסמו שוך אחרוב כמים שלא יהיה בחינספירוד חס ושלום >> מה >> אה משקה לא זה המשקה שאחרי בהתוועדות זה מגיע אחר כך פה הוא מדבר על המשקה של התפילה לכאורה הוא לא אומר תפילה פספסתי את המילה הזאת לא הוא לא אומר אבל בהמשך הוא רק כתוב אומר ככה אז מה מה היה העבודה מה היה העבודה של לישה לישה זה שמוסיף מים הוא לא אומר מההתבוננות גם פה שים לב הוא אומר את זה ממש בקצרה בקטע הבא בשורות הבאות אנחנו נראה שיש

אולי כאשר הוא יסביר מה זה אפיה אז אולי יתחד קצת יותר מה זה הלישה אבל הנקודה שכתובה פה זה שכסירס מבארת לנו בהרבה מקומות בתניה מופיע שיש אבה שנקראת אה וכמים האוק המים זה אולי אחת התכונות של מים הוא לא אומר את זה פה פה הוא אומר שהתכונה של מים זה לדבק בוא בוא נתמקד מה שכתוב פה הוא אומר שהתכונה של מים זה לדבק וכפי שהוא א האמת הוא באמת יעריך את זה בהמשך יותר התכונה שמים זה לדבק אז מה הפשט שאתה מוסיף מים >> מים >> הם מחלקים את זה לכל האיברים >> נכון יש הרבה תכונות במים נכון נכון בוא נתמד מה שכתוב פה פה כתוב שהמים מדבקים אז מה המשמעות בהב השם שאתה לוקח מים התנועה שיש לך בנפש שאתה רוצה להידבק באלוקוס אתה רוצה להיות מציאות אחת זה מה ש כן זה שהוא לא יהיה בבחינת ספירות חס ושלום ישבירה ועכשיו צריך לחבר שוב בחזרה

>> נכון הוא לא אומר אתה צודק לכאורה בסידור דפסנוקט יש תהליך והפירוד לכאורה שהיה כתוב קודם זה לכאורה פירוד והשבירה של נפש האדם. הפירוד שהוא מדבר פה עכשיו זה לכוה פירוד כלפי אלוקוס כן לי שמו שוכה אחרוב כמים שלא יהיה בחינת פירוד חס ושלום אז הוא לא הוא לא מסדר פה לכאורה את הדברים בצורה של תהליך ככה אני לא רואה פה תהליך לא יודע הנקודה כל אחד בהבנת העניין לכאורה בשלב ראשון זה כל אחד בפני עצמו בסדר יכול להיות שיש פה תהליך אבל במיימר פה >> לא מוצא את התהליך זאת אומרת הוא אומר כל עניין הוא אומר יש ארבעה עניינים שאותם צריך לפעול יהודי כדי שהטא שהוא לומד בסופו של דבר יהיה בבחינת לחם. העניין הראשון זה שהוא צריך בזמן התפילה שיניקבה במוויכו ולי העניין של בזירוס נפש. שזה אומר שהוא הוא יגלה בעצמו את החיבור שלו

לאלוקוס. אחרי זה הוא אומר צריך לפעול את העניין של שביר לבני נשבור ונתקה. אחרי זה אומר יש עניין של כמים כמו שמים מדבקים. ככה גם אצל נפש האדם צריכה להיות התנועה של למושך אחרוב כמים. לימוד שלךחוב כמים אנחנו מכירים מהמורים שמבארים את עניין האבס השם שיש אבס השם שהתוכן שלהם הוא הרצון להיות דבוק בו זה זה תוכן אבס השם אתה מפנים שהוא חייך הרבה בהרבה אופנים כן אתה מפנים שהקדוש ברוך הוא החיים שלך אתה מפנים אפילו שהקדוש ברוך הוא אבא שלך לא משנה באיזה אופן יש ריבוי סוגים בזה גופה אבל התוכן של האב וכמיים היא שאתה מרגיש שהוא המציאות האמיתית ואתה רוצה להתחבר לו אתה רוצה להתקרב שלא יליוס בבחינת ספירות זה התורה של וכמים אצם >> לא נראה את זה בשלב באש באש יש סימאון יש לכאורה צום שוב שוב יש בזה ריבוי דרגות יש דרגות שהרבה פעמים אומרים גם בתניה רואים

את זה שיש הרבה פעמים שאומרים על שתי דרגות של האוה זה האו כמים וזה אוקריש פש ואז כשמגיעים לשלב הבא מסבירים שבסופו של דבר זה שהגדרנו את הדרגה הקודמת כאבו וכריש זה רק ביחס לדרגה הזאת כן קראים את זה בתני פרק מד רואים את זה ואחרי את זה בפרק נ פתאום הוא מגיע ואומר שיש אה שהיא כאיש שהיא אין לה אין למעלה ממנה אז רואים שיש בזה כמה דרגות אבל ה זאת אומרת תמיד כשאתה אומר שיש דרגות נמוכות של אהב וכמיים ואבאש ואז יש דרגה נעלת יותר שהיא הופכת את כל מה שמתחתיה לאב כמיים ברור שיש איזשהי הגדרה וההגדרה היא שאב שהוא אומר אותה פה זה התנועה של הרצון להידבק והאו כאיש זה אוה של צימאון בסדר אפיה >> אה >> זה אפיה >> זה אפיה טוב ובחינה סויה הוא כעניין מה שכוסוב וכיסקריב קורבן מנחו מפיתנו אז הוא אומר אז הוא אומר וכסיב סקריב כתוב בלא י

אז קוראים את זה סקרב ויש למסורס דהיינו כשהנפש רואצה להזכרב בעצמו להשם אולי פה יש איזשהו דיוק על הבעצמו שה האפייה שהוא יבאר פה עוד מעט מה זה האפייה היא פועלת בעצמו היא פועלת משהו עמוק יותר יכול להיות שזה זה הכיוון של הידיו אזי כאשר הנפש בעצמו רוצה להתקרב להשם אז הייתה בבחינה סמנור שכוסו ועוף 10 נושים מכם בתנורכוד שכן שהאפייה צריכה להיות על ידי תנו רחוד וזה אומר פירוש שיאורר בלייבוי רישפ איבו מחספינסכוד דהיינו מגדולו סוי של מלך מלכי המלוכים הקדוש ברוך הממלה וסובב כללמין וכול קמ כלשיב זאת אומרת האב כרישפש בא מתוך ההבנה שכולקמיק לאחשיב שהקדוש ברוך הוא למעלה מכל גדר למעלה מכל המציאות שום דבר לא נחשב לפניו התנועה הזאת מביאה אצל האדם איזשהיא תחושה שהמציאות המציאות לא קיימת המציאות לא תופסת מקום שזה העניין של רשפי אש כן התשוקה לצאת ממה

שיהיה קיים פה אשר על כן תסלת ותסלה אבנה נפשו להסתכלו ביקור דמלקו ותסבטל כוח הנפש ממהוסו ועצמוסו באבו אזו ויסירו מאבס השם לדובקובי בלבד לרבונפש יצמ שהיא בחינס מים כנל לי שוש מים אז התנועה היא אני רוצה להתקרב אז זאת אומרת יש איזשהו קירוב אני מפנים שהוא עיקר החיים שלי בצורה כזו או אחרת בהתבוננות כזו או אחרת ואני רוצה להתקרב אליו אבל אבקרשפי שהוא אומר זה זה שאני מרגיש אין לי אין לי בכלל מציאות זה לא עניין של אני רוצה להתקרב זה זה הוא זה לגמרי שורף את המציאות התחתונה כן כי כמו שהמים ויש גשבים הם ביזפוכים בטיבום מים הוא טבע מחבר ומצרף והוא בטבע מפר ומפרידוידוס כנוידה שבאש מספר דמקסוידוס שסוידמים יוצא בראשון סוידפור נעשה איפר מפוזר חולו זאת אומרת התנועה של אש זה לפורר לפורר את כל המציאות ששמה היא נמצאת היא

לא מחברת אותו הפוך ה היא לגמרי מפרקת אותו כך בבחינס רישפ היא בחינ אופריס מבחינת של בחינת מים שהיא כאשר מדברים על האוה של בחינת מים זה התנועה לדובקובי דהיינו שתישור עץמוסומוס הנפש דבוזבורח שגחינסרישפש יוא שמפרדס הנפש ממהסום ועצמוסום ותשתפך הנפש על חי קובי אוסוף בכומן חמש. אז לכאורה זה מתחבר למה שהוא אמר קודם בעצמוסו. כן. כאשר הנפש בעצמו רוצה להתקרב, התנועה של אש שורפת את כל המציאות שבה היא נאחזת. היא לגמרי מפרקת אותה לגמרי. בניגוד לתנועה של מים שהיא איך יכל לשון פה שתישוער עצמוס וומוס הנפש בוקסב. זאת אומרת יש פה אה >> מחבר שתי ישועות. >> כן. הוא מחבר את שתי הישועות הוא מחבר אותם הוא מחבר אותם יחד. מה שאין כן התנועה כן >> האש לגמרי מפוררת אותה בדיוק אז ממילא אותו דבר בבס השם כאשר כאשר היסבוננוס

כאשר היסבוננוסי בא וכה בא וכמים אז ההתבוננות פועלת על האדם שהנפש נשארת ויש לה איזשהיא תשוקה שאין כן כאשר ההתבוננות היא כאיש אז הנפש לגמרי אה נכללת לגמרי נכללת באש זה התנועה של צימאון שיש באש צריך לר