לקוטי תורה, פר' בהר, "והיה כי תבואו" #6 - הרב יצחק מאיר וייס

בפנימיות נקודת הלב ונפש עד שהנפש לגמרי מתבטלת ומתאחדת באבס השם >> או כמו שהוא אומר קודם שזה מה שהאבס השם היא נטואה וקבואה בלב האדם באופן טבעי זה בחינס החויס בחינס ר יוסי זה זה שהנפש נכללת >> היא מפרנסת זה הכוונה שהיא מאווה איזשהוא מזון היא לגמרי נשאבת להשתאוב בגוף הדמלכה זה הבחינה רה יוסי לכן לכן חז"ל אומרים על רסי שישראל מפרנסים להביא משב שמים הדגש העיקרי בעניין של רסי זה בעניין של תרו הוא מסביר שלכאורה איך יכול להיות דבר כזה זה על ידי תורו כי תורה לכו לחמו בלחמי כאשר ודי הוא לחמו יהודי אוכל את התורה לגמרי היא נכללת בו על ידי זה לחמו על ידי זה לחמי על ידי זה היהודי נכלל באלוקוס זה הוא הסביר באריכות שכדי שהתירות תיקל בו אז זה צריך להיות צריך תנסידורדפס נוקה צריך שתהיה את העניין של זריא תחינה

לישובפי וריך בעניין של זרי שזריע זה יש את קח הצמח ויש את הגרין שצומח ויש את מה שצומח על דרך זה בעבודה של יהודי יש את זה שהתורירו נכללת בו זה שהתורירו זה שכשהוא לומד תורה הוא מזהה שתירו זה דבר ההיה ודבר השם זו הלוך ממילא הוא לומד באופן כזה שהוא מכיר בפנימי של הטירו שעניינה דבר השם באות ג הוא התחיל ללמוד לומר שהעבודה הזאת העניין הזה של לזהות שהתור עניינה דבר השם זו הלוך ואז כאשר הוא לומד הוא מגלה את הכוח הצמיך שיש בגרים על ידי זה זה צומח אחר כך זה בא ביחד עם זה שזה צריך להתאחד עם הנפש האלוקית שבאדם ההתאחדות של זה עם הנפש האלוקית באדם באה בכל שלבי העבודה האלו של זרייה קצירה לישה ואפיה אז למדנו אתמול את כל העניינים את כל העניינים האלו בהס השם שזריא זה זריא בנפש האודום זה באמת הדרגה של החויסי שזה הדרגה הזאת שבו יהודי מתבטל יהודי

מתבטל באלוקוס ואז כאשר הוא לומד הוא לומד באמת באופן הנלכן זה מה שפועל כאשר זאת אומרת ככה מה מה כתוב בת ג אה >> כן בדיוק אז אז אז הוא >> שלב את היוצר באותו ביס בסוף אוט בייס בעיקר הדגש היה שאופן לימוד התורה הוא באופן כזה שהוא מזהה שדבר השם זו הלוך הוא לומד הלוך בשולחן ערוך איזשהיא הלוכה למרות שהלוכה היא לוחי גשמיס הוא מזהה שהלוכה הזאת זה דבר השם באות ג הוא מדבר על נפש האדם בעיקר הוא אומר שכאשר ודי פועל בעצמו בנפשו שהוא באופן כזה שהוא קרא לזה בוא לכאן הוא הוא לא הוא מתפלל עד כדי כך שזה שהוא נטמע כן הוא מתבטל ונכלל באלוקוס שזה הדרגה של החוס ואז אחרי שהוא פעל בנפשו את הביטול הזה את ההתבטלות והתקללות באלוקוס אז כאשר הוא לומד תורה הוא לומד את זה באופן שהוא הסביר באות ביס שזה האופן של הוא מזהה ומכיר שדבר השם זו

הלוך זה מה שהתחיל באות ג אה >> כן זה כל זה יחד זה עניין של פרנסה זאת אומרת >> במבנה של הדברים הוא הסביר קודם כל שצריך להקדים בנפש האדם את ההתבטלות לאלוקוסורס זה הדרגה של תפילת של החויסי כאשר הוא לומד אז הלימוד יהיה באופן כזה שהוא לא עושה מהטופל איקר כמו שהסביר באותבס אחרי זה הוא המשיך ואומר שהלימוד התר צריך להיות באופן של גורסון נפשי באופן של ביטול באופן של דחינה באופן של פירור התבטלות והמשך לזה הוא אמר שיש את העניין שלישו ליש זה שהוא שם מים מים מדבקים מים מים מים זה בעצם בעבודת האדם התנועה שיש ליהודי שרוצה להיות דבוק באלוקוס אהבס השם כמים ואחרי זה למדנו את של אש שהתנועה של אש זה האב וכריש פי אש הוא העריך להסביר שדווקא באב כריש פי אש יש משהו האב שיש האב העזה כריש באש עניינה שהיא לגמרי מפוררת את האדם זה החמימות של האש יש לה

את התכונה שהיא מפרקת את הדבר שבו יש האש אותו דבר הציימון שיש באבקריש ביש מה שהיא פועלת באדם זה שהיא באמת אה אה אה ש כן איך הוא אומר השורה האחרונה ב בעמוד ג זה שהאב שמפרדס קכס הנפש ממוסום ועצמוסום ותשתפך הנפש על חי קובי סוף ברוך הוא ממש אבקרש יש פועלת שה האבס השם חודרת בכל ככס הנפש הוא גם ציטת פה פסוק ידוע גם מפרש השובה פרש בחוכיס שבעוף 10 נושים נחם בתנורך המיימר מאוד מפורסם שלמור הזקן פרס בחוויסי ששם הוא מסביר כן שהאפייה בתנור איכוד כמו שהוא אומר פה באחדוס השם בהכרה של אחס השם חודרת הנפשזה 10 נושח זאת אומרת חודרת בכל ככס הנפש זה העניין האפייה בעבודס השם באהבס השם הנקודה שאנחנו נמצאים פה עכשיו במימר זה זה הוא הולך להסביר עוד ביאור נוסף מה זה אפיה בבוידס בסדר זה הביאור הנוסף באפיה בבס ואוזבחינה ספיה זאת אומרת אחרי שהוא

הסביר את כל העבודה כן של זריח ליש ואפי ביאור אחד עכשיו מביא עוד ביאור בעבודה של אפי בחינספי כמו שכוס יוסף כי מרו רחמ חושב שאוכב בנימין >> לא רק בנימין לאכ זה גם פה בהמשך המים דו ופירוש נכמרו רחמו זה כתוב שמה בדיוק שהוא בא כשהוא בא והוא שאל אותו כן איך קוראים לו ופירש נכמרו רחמוב מילא שון מכמר ביסרו זה לא שנגמור לגבי קור פסח כתוב משהו מחלקנו כל פעם מכמריס זה שתחמם הבשר שהוא לא שחמימוס >> חושב שזה פירוש רשי על הפסוק נחמרו זה שמה רשי אומר שזה לא שחמימוס כן אז אז מה אומר כי הרחמונוס הוא מצד החמימוס זאת אומרת אדמור הזקן רוצה פה להסביר לנו שעניין האפיה בהבדסאודם זה עניין של רחמנות מה הקשר בין אפייה לרחמנות אז הוא מביא פסוק שרואים שכאשר התורה רוצה לבטא את עניין הרחמים היא משתמשת בביטוי של חמימות לכן

על יוסף כשרוצים להגיד שהוא ריחם אז כתוב נכמרו רחמות אתה רואה שרחמים קשור לחום ולכן גם חום האפייה קשור לרחמים כי הרחמונוס מצד החמימוס כי חם ליבו בקיר בו נשמע פה איזשהו ביאור צריך להיות כזה לחשוב על זה ש שרחמנות נובעת מאיזשהוא חום הלב דווקא >> מעניין בסדר כי הנה רגש מרגיש את השני רגש זה חוב זה קשר >> לא נשמע שיש פה איזה דגש מיוח זה השלב הראשון החמנות מבטלת את הסינורת את אהבה אתה מנותק ממישהו החמנות זה הרגש הראשון שיש לך איזשהו >> חמימות מבטאת קשר >> אני חושב ככ בדרך כלל עד היום הוא מישהו קר מה זה מישהו קר >> שהוא עומד לעצמו כס זה גם חמ חמימות >> כן בדיוק זה גם חמימות יש פה משמע פה שיש דגש בין חמימות לרחמים דווקא כן שלכן ניחמר הוא רחמ אבל כן אמרת גם שהחום מבטא איזשהו התפשטות התפשטות מעניין כחמנו מצד החמים אז כי חם

ליב בקיר כי הנה ישראל נקרא שם יוסף אז עכשיו הוא יבאר ש לא רק שהפסוק שם וימ יוסף כינכמרו רחמו ולא זה א עניין של א סתם ראיה אלא זה אפילו ביאור על הפס השם של יהודי זאת אומרת הנה ישראל נקראו על שם יוסף כדחסיף פסוק מפורסם בתהילים נוג קצון יוסף שמה כן הקדוש ברוך הוא נוהג קצון את מי את עם ישראל בדרך כלל עם ישראל נקראים שם יעקב כן ישראל אבל בפסוק הזה הם נקראים יוסף למה כן נקראו על שם יוסף וצורך לאר רחמים על בחינת בנימין >> זאת אומרת הפסוק הזה הזה שאומר ומר יוסף מתייחס לעם ישראל שהם צריכים להיות באופן כזה של נכמרו רחמוב על מי על בנימין שניקרו בן אויני והינו מה מה המשמעות של זה באבד לי ממר דחוש בנחשב אם נפשו איך יורדו מתו מטו כל חד לפומדש בנפשי ולרחם עלניצלוק שבעצם לא מסביר כל כך מה זה קשור לבניומין הוא כן אומר בן אויני

זאת אומרת שבנימין מייצג את היהודי שיורד למטה שהוא שהוא עומד למעלה מרחם על אותו ניצלקי שיורד למטה >> כן נכון צדיק אליון צדיק תחטון פה זה כתוב במילה אחת בןני אז הנקודה שכתובה פה היא שהוא בעצם הוא גם נותן לנו תוכן לא סתם רחמים אלא הרחמים הם על הניצל שירד למטה עלניצל שבו ואיך זה עובד זה אומר ככה ויבו יחדרו ויבקשומו כדחסיב ומסתורם תבק נפשי דהינו בחדרי לייב כפי שהוא יבאר פה עכשיו שברחמים לכאורה יש איזשהי תנועה שיזשהו מרירות מסוימת אז זה צריך בפנים ומכל מקום ויספק וימר שימו לחם זו הטרורך לי שניהם חות כוע בליבו מסטרודו וזהו ויבוא יחדרו ויבקשמו שומיקה >> בסדר ובגלוי כשהוא לומד תורה לכאורה הדגש פה שצריך להות בשמח בסדר אז פה בגדול הוא סיים לבר את העבודה של הפיה לפי הביאור נוסף העבודה הראשונה של אפי זה זה שודי מעורר אבס השם כריש ויש

העבודה הנוספת באפי זה זה שודי בסופו של דבר יש לו את ה בפנים יוסלב יכל לשום פה במיסטורים כי זה >> על כל פנים ויבו אחד ראש צריך שות שמה את העניין של לאור רחמי ואז כאשר הוא לומד תורה באופן גלוי הוא לומד תורה מתוך שמח ועל ידי זה לכאורה ועל ידי זה מתייחס לכל ארבעת העבודות של זרי תחין אלישפעל ידי זה נעשהסטירו בחינס לחם אופוי ממוש על ידי שזה כן למה שמה המעלה של הלחם כאשר היא נעשת אפויה שניבלה בו יבורים דמלקו מבחינת ביטול ביר אינסוף ברוך הוא ממש וכולו על ידי שנבלא בבור נפש לכיסב טמא הרי הוא בכלל ש >> פה כתוב לכאורה באופן מאוד גלוי איזשהי נקודה שמאוד שמסבירה לנו משהו במינו במשפט הזה. >> זאת אומרת זה היה כתוב אחרי שאתה קורא את זה אתה רואה שהוא לכאורה זה היה כתוב קודם ואולי גם יהיה מאוד כתוב אחר כך אבל כתוב

פה משהו מאוד ש מה כתוב פה? כתוב פה דבר ראשון שהלחם נעשה תפויה ממש ואז מה התוצאה שניבלה ביבורים דמלקוכינס ביטול בירסוף בוחומה כלומר התוירו היא נהיית באופן כזה שהיא לגמרי מתבטלת באיר אינסוף על ידי מה על ידי שנבלה באיבור ענף שלכיס זאת אומרת יש פה איזשהי הבנה המיימר פה הבמר פה בא לומר ככה איך התור נכללת באיר אינסוף דווקא כאשר היא נחלת באדם >> זאת אומרת כאילו באופן א >> לחול לחמוח >> לחול לחמו כן זה מתחד יותר זאת אומרת זאת אומרת כל הזמן המהלך פה לכאורה עבד שאיך הנפש שלקיס ככה התחיל לכו לחמו בלחמי שמה לכאורה בא לומר הפוך קצת לכו לחמו בלחמי בא לומר איך היהודי מגיע לאשתו בגופו דמלקה על ידי זה שלכו לחמו בלחמי קודם כל אתה תאכל תורה ואז התורה תיקח אותך לכו לחמו אתה תאכל את התורה תתחבר עם תר ואז לחמי אוכלתי יער עם דיבשי הקדוש ברוך הוא

אוכל גם אותך, גם את הנשמה פה לכאורה כתוב ש שהלחם שהתורו נכללת כן שנילה באיבור דמלק זית בסוף על ידי שנבלא ביבור נפש לכיס >> הלחם מה כתוב פה שהלחם התורו התורה כאילו היא באופן של ביטול כן, היא מתאחדת באלוקוס על ידי שקודם היא מתבטלת, נכללת בנפש, בנפש האלוקית של האדם. >> זה מה שכתוב פה. >> זה >> זאת אומרת, יכול להיות שמבחינת התוצאה גם האדם, גם הנפש האלוקית מרוויחה פה שגם היא, גם היא הופכת להיות חלק מהתרב ואז היא נכללת באלוקוס. אבל גם בטרה יש את אותו התהליך שהתר נכללת בנפש אלוקיס של האדם ואז היא >> ואז >> אני אגיד לך אני אגיד לך איפה זה התחד לי יש מימר של הרבי מארש שלכאורה מאוד מבוסס על המיימר הזה רואים את הלשונות יכול להיות שזה אפילו מופיע פה בסוף טוב רג זה שם שם שם שם לא הכל כתוב שם כמו שכתוב פה

יש שמה זה שונה קצת אבל ולכן לכן אני קצת כאילו מסתייג לומר שזה אותו אותו ביאור כן לפעמים הם הרבים הוסיפו משהו כדו לא בהכרח שזה הפשט במיימר פה אבל כפי שזה נראה שם שם כתוב שהנפש שלקיס היא כמו ה האורץ כמו הארץ ביחס לגרין הרי הוא הסביר באותוט בייס שהגרעין נזרע הגרעין מצד עצמו יש בו איזשהו קח הצמח >> אבל אבל הוא מאוד בהלם הוא מאוד בגסות כן זה הכוח הצמח שבגרעין שלוקחים את הגרעין הזה שמים אותו באדמה ואז אם אתם זוכרים כשלמדנו את זה שמנו לב שהוא ממש אומר שזה ניקלה ממש מתחדע שבאורץ אז אז הרבי מרש אומר שם שזה אותו הדבר היחס בין תירו לנשומס ישראל שומס ישראל זה האדמה כאשר התרו מתאחדת איתם אז הם כאילו הכוח הצומח הם אלה שמביאים את כוח הצומח בתואר וספתי לעצמי אם זה כתוב פה במימר באופן מפורש והשורה הזאת לכאורה

זה די כתוב פה בשורה הזאת כתוב על ידי זה נעשהסתר בבחינת לחם אופימה משיני בבורים דמלקו בחינס ביטול בסוף ממך כלומר מתגלה בגרעין מתגלה האינסוף שבקח הצמח אבל איך על ידי שנילה בבור של כיסדרך לשמור שבתר >> שהוא פועל בתרה כן כן וזהו אשרי מי שבו לכאן ותלמוד בוד פירוש שתלמוד ניסיח את בנפשו לאחודים אבל לכאורה עוד שנייה נגיע לזה כן אם אם נספיק לכאורה אות ג עדיין מדבר מצד האדם למרות השורה הזאת אות ג הרי מתחילה כדי שתיסחת גם כמנף שלקיס זאת אומרת אות ג אם נשים כותרת על אות ג' אנחנו באות ג המימר עוסק בלהסביר איך האדם כביכול איך הנשום לכיס מתעלט שצריך קודם כל לעבוד את השם בהחויסי ואז רא יוסי הפסנף שלוקיס נכללת בתוירו זה הדגש העיקרי באות ג כפי שנראה בתחילת אות ד' הוא מתהפך עליוצרות בוא נראה את זה אז אומר ככה דבר

ראשון זה סתם נתמקד באות ג זה אומר ככה וזהו אשר מי שבו לכאן ותלמוד בי פירוש שתלמודו ניסיח את בנפשו ואוכחי מה שאם כן בלוהי בחינת ספיה נעלם חסר לנפש האלוקית את כל העבודות האלה של כן של זרי את חינלי שפיה לא יוכל לייבול ביבור נפש התורה לא מתאחדת איתו ולא יוכל הוא מוזן לנפש כי על הלחם אופוי דוקח שנבלא ביבורוב מה שאין כן אם אינו אופוי אינ קיבו מבשלו והרי הלחם מונח בפני עצמי בקיבו ולא נבלורי הנפש לא נכללתי באיברי הגוף אותו עוד דבר בנפש שלכיס וכוחממש על דרך מוש בלאספי הנל הרי התורה שלמת הוא דוב בפני עצמו ונפשו הוא דובר בפני עצמוי ואינו מסיח דין יחד ולאניקרו ותלמוד דוי בדי על דבר כזה אי אפשר לומר שהתלמוד בידו התלמוד התאחד איתו הוא מחזיק את התלמוד בסדר אז זה אות ג אז עוד גופן כללי מדבר על זה שהנפש של כיס על

די שהיא מקדימה את בחינת החויסי עם כל השלבים כן של הארבע עבודות אז ה בסופו של דבר התוירה מתאחד אית איתו הוא כן העניין שנבלא בנפשו האלוקית זה השלב החמישי בעצם >> כן לכאורה צריך לאכול בסוף >> בדיוק צריך לאכול בסוף צריך ללמוד ערב בסוף נכון שוא הרבי ש מתייחס למה שהוא שאל >> שמה מי >> שהוא שאל שורה גם כעס זה קשור לקבור >> אומר שחסד זה אשפו בקריס לא >> גבורה זה הפוך זה יש כעס יש >> רחמים צד אחד זה השפעה אבל ההשפעה היא כתוצאה מעצר מזה שיהיה חכם לבוא זאת אומרת זה שהכיר שו שבחסד יש את את הגבורה זה שגבור זה זה חמימוס זה מובן >> חידוש שבהשפעה יש חממוס >> כן הרי מה זה רחמים יש משהו שמאוד מצייר אותך וזה מציק לך וזה מה שמעורר אותך להשפיע עליך >> אחרי זה אומר עוד איזה למה הוא מביא אתסרות זה יותר לעומת ש אומר

בשר זה מגיע באדם >> ואדםס שבל >> אז אז עיקר עניין החמים הוא זה בכלל במידס שבל שדיברנו אבל כנראה בעיקר בעניין של גבורת >> בעיקר של השפעה וזה >> חסד יש בזה כן זה העניין שרחמים מורר את האהבה זאת אומרת חסד אולי דווקא יעשה בעצמו כשיש איזה משהו שמעורר זאת אומרת דווקא כשיש איזה מצוקה >> זה מצוקה זה הזה זה דוחף על דרךשור שמאכל דווקא כשמחמים אותו אז מריחים אותו דוקבל >> אז זה עוד אז אות ג אז עוד ג' למדנו את זה שכדי שהנפש הלוקיסטית תתאחד התוררת צריך קודם כל להקדים את כל העבודות האלה הן מצד הנפש שלוקיס שהיא תתבטל באלוקוס והן מצד ההכנה כביכול בתור את כל הארבע עבודות האלו עכשיו באות ד' אפשר לשים לב שלכאורה אם אם לא מדיקים את המילים זאת אומרת אם קוראים יש פה משהו לא מובן בוא נראה את המילים הראשון אומר ככה אך קודם שאילמו

צורך גם כן בחינת זבו לכאן אך קודם שאלמו צורך גם כן בחינסבו לכאן דהיינו לעררסב בתפילה במסירס נפש וביטל במציאל בורך כדי שיהיו חליל מיד אחר כך על דרך הנל ולזו יסאיש קבוע ללימוד יהיה מיד אחר התפילה כולו ולכן על ידי בחינס בו לכאן ותלמוד בודו הוא בבחינת האשר בסדר לכאורה אם קוראים את זה בככה זה לכאורה יש פה כפילות כל העניין הזה התבאר בתחילת אות ג נכון תחילת אות ג סתם לשים לב מהר כדי שתיסחת גם כם נפשי לכיס הנה התפילה קרו נפש כדכסי ויש פס נפשי וצורך לאס וזה וכול כן והוא אומר ולכן כשלא ימד מיד אחרי הסוגריים אחר כך על דרך הנ שיהיה לימוד בוטל לגבי החוכמה זאת אומרת לכאורה הוא חוזר על עצמו על כאן מה שהוא אמר בתחילת אות ג מה מה מה מה פתאום כתוב פה אח כאילו משהו חדש קודם שילמוד צורך גם כן בחינס בוא לכאן זה כל מה שכתוב בתחילת אות ג

שקודם הלימוד צריך להיות העניין של בוא לכאן אבל >> אבל זה כנראה זה בא לכאן לפני תלמודו בידו זה בחינה אחרת >> גם פה כתוב את זה תסתכל הרי מיד אחרי הסוגריים המסקנה של תחילת אות גולין כשלא עמד אחר כך על דרך הנעל שיהיה לימוד הוא למד אחר כך דווקא של שצריך ללמוד אחרי ולזו זקובה ללימוד יהיה מחר התפילה את אותו את אותו מבנה שקודם כל תפילה ואחר כך תורה כתוב בתחילת אות ג והוא שוב חוזר על זה פה אך קודם שילמו שוב פעם צריך להיות תפילה כתוב את אותו רעיון שהמבנה צריך להיות תפילה ותארו וזה שזה המשמעות שאשרי מי שבו לכאן ותלמוד ביוד זה מה שכתוב גם שם שכתוב פה תסתכל וזהו באות ג אומר וזהו אשרי מי שבו לכאן ותלמיד ביוד פירוש שבול לקנף שלכיס על דתמוד גם כן בוד זה בדיוק מה שכתוב בתחילת דשה לי אבל לכאורה לפי הביאור הזה לפי הביאור

הזה לפי הורט הזה של הרבי מרש שמאוד מחודד שם וגם פה לכאורה לאט לאט זה מתחיל יותר להתבאר פה במיימר זה ששניהם מסת אומרת מה הכוונה שני ממס אם תסתכל טוב באות ג הדגש הוא על הנפש שלכיס איך אות ג מתחילה וכדי שתיסחת גם כן עם נפש שלכיס אות ג בא לומר הנפש המגמה באות ג זה שהנפש האלוקיסתאחד באלוקוס איך היא איך היא פועלת את העניין הזה על ידי תואר כדי שזה יקרה אז צריך קודם כל שיהיה אשרי מי שבו לכאן שכפי שהוא מסביר פה מה זה אשרי מי שבו לכאן שהנפש של אלוקיס מתבטלת בתפילה לאלוקוס אחרי זה כשלומד תורה זה לוקח איתו את הנפש של אלוקיס גם כן זה אות ג באות ד' הרי מתחיל בדיוק הפוך אך קודם שילמו מד הדגש הוא על תואר קודם שילמוד אתה רוצה שהתורר שאתה לומד תהיה באופן כזה שיהיה באלוקוס שהיא תהיה באופן כזה ש שהיא מתאחדת עם האינסוף

אז בשביל התורו הדגש באוד א זה בשביל התורהרו בשביל התוררו צריך להקדים לה את התפילה כי מי הוא זה מה היא האדמה מה היא הקרקע מה שבה זורעים את התורה נפש אלוקיס אז צריך קודם כל לפעול בנפש האלוק שהיא תתעלה ואז כאשר זורים בה את התורה הם תעלה ד זה ממש מוגש באו ד בוא נקרא את זה שוב נראה את זה אך קודם שילמויד צורך גם כן בחינס בו לכאן צריך קודם כל לפעול את העניין בנפש שלו כיס דהינו לארש ובתפיל במסירוס נפש וביטול במציאלו בסבורח כדי שיוכל ליל מוד אחר כך על דרך הנל זאת אומרת מצד התרו צריך להקדים לה את התפילה ולזויסוכב עליל מודייה מיד אחר התפילה חולו ולכן על ידי בחינסבו לכאן על ידי זה טוב ש זה בדיוק הפוך על ידי בחינסבו לכאן ותלמוד בודי שמה היה כתוב שכדי שתסחד עם הנפש שלקיס כלומר השלמות של בו לכאן זה כאשר ותלמוד ביודי פה כתוב את הצד ההופכי

מתי יהיה ותלמוד ביודי או יותר נכון מתי יהיה אשרי ותלמוד ביודי כפי שהוא יבאר כבר מה המשמעות של האשי זה דווקא אם קודם לזה בוא לכאן זה מה שהוא אומר כן על ידי בחינה בוא לכאן ותלמוד בודו בבחינת האשרי ומיד בסוגריים הוא מסביר מה זה שתלמוד בודו בחינסי אומר ואין מה שכוסו בבירו על פוסקרני אסמרך וממה שנסבר שום יושן אשרי מי שבו אשרי מי שבו כי אשרי ומלושן באושר כישרוני והוא בחינסגלוסינו כסר חול שמה במימר מבואר בארכות ממר בשיר השירים שמבואר שבתוירו יש שני אופנים יש אתרו כפי שהיא מאיר בה חוכמו סוי ויש אתרו כפי שמאיר דרגס הכסר דרגס התינוג כמובן שמבינים שדרגס הכסר כשמדברים על תינוג תינוג זה כוח אינסופי כוח של מקיס בנפש האדם אז ממילא ענים שלמילו כוח המקבד למח של אינסוף אז מילא בתור יש שני אופנים יש תור כפי שמאיר האלוקוס בדרגס חוכמה יש תור

כפי שמאיר באינסוף מאיר התינוג האלוקי שעשוים >> זה יכול להיות הגרעין וכחצמח אולי הייתי אומר אבל זה זה לנסות לחבר את זה מה שכתוב אחורה הפרי זה רק ההתגלות אבל הקסר זה כל אחד חצי מחינסופי לכאורה >> אני מסכים אבל אם נדייק קודם את המים אז תשים לב שכשהוא דיבר על התענוג הוא אומר שזה בסופו של דבר התגלות וזיב השכינה הפרי הפרי שגדל לא מתקרב לאינסוף של קח הצמח זאת אומרת החידוש בסופו של דבר שמיר קח הצמח האייןסוף בסדר החיבור צריך לעשות את החיבור וזהו מתי הדבר הזה קורה די כעל ידי הלימוץ אחר התפילה כי בתפילה לכאורה ולפי הביאור פה בתפילה בעצם פועלים איזשהי עילוי בנפש האדם ואז האדם נהיה ראוי שהתורו שנזרעת בו היא מתאחדת עם אויר אינסוף כמו שהוא אמר בקטע שדייקנו בפרק הקודם >> איך אתם אומרים שזה הולך על התרת >> נכון זה שאלה טובה תלמוד בוד בחינת אשרי

ככה כתוב פה כן >> אשרוני שרוני בנות >> לא אתה אומר אשרי >> אשרי מי שבו לכאן ותלמוד בדוכר על מי הולך אשרי על מי שבו נכון אז פה הוא מבאר במימר בדרך דרוש לכאורה קצת אומר אשרי מי שבו לכאן ותלמוד בוד שהאשרי הוא מצד ותלמוד האמת היא שגם בפשטה זה ככה כן נכון שהאשרי הוא על מי שבו >> אבל זה מצד תלמוד ביודי נכון זה כל הבורד במשפט אשר מי שבו לכאן ותלמוד ביודה בסדר >> אשרי זה עניין של תענו >> אומר ש ותלמודי ביודוי כאשר היא בא ביחד עם מי שבו שבו לכאן >> מי שבו לכאן שהמשמעות באווידו זה שהוא פעל בעצמו הוא יסביר את זה עוד מעט בשורות הבאות שנהיה תורתו שלא לא >> אתה אומר אשי זה הולך על הקדוש ברוך הוא כאילו >> לא על אומר ותלמוד ביוד בבחינת שרי >> מתי מה תלמוד בוא בוא בוא נסה לפרש את זה גלקי כסר דרגס הכסרזה זה של האדם

>> זה מתגלה באדם מתגלה מתי זה מתגלה באדם כאשר הוא בעבודתו פעל שהוא יהיה שבו לכאן שבו לכאן משמע זה שהיהודי התבטל באלוקוס כפי שבש אדם אתה אומר כי הוא פעל בתורה שהיא תל >> והוא פעל בתורה כן והוא פעל בתורה שתלמוד זה ותלמוד בודה הכוונה היא גם כמו שהוא יסביר עוד מעט שבתלמוד ביודה הכוונה היא שהיא לגמרי נכללה בו הוא גם הזכיר את זה קודם בתלמוד ביוד הכוונה היא שהיא לגמרי נכללה בו מתי מתי מתי זה קורה שכאשר התר נכללת בנפש האדם היא מתעלת להיות בבחינת האשרי דווקא כאשר קדם לעבודה של בו לכאן שבו לכאן עניין נה זה שודי מתבטל באלוקוסגרין >> כן כן יש פה בעצם כן יש פה גרעין בנפש אלוקיס העבודה של גרעין בנפש אלוקיס יש פה גרעין ביותר שניהם יש פה אמר צריך עדיין לפלפל שוב במים אומר לסדר את כולו שוב ללמוד אותו שוב ושוב אבל המבנה לכאורה זה

המבנה >> בסדר בוא רק נסיים את הסוגריים >> לכורה ג זה התהליך זה התוצאה >> כן אבל תחילת ג מחדד לנו את התהליך אבל מחדד לנו את זה ש אה גליג זה התהליך איך להגיע לתלמודו בידו וד זה התוצאה של כל זה יוצר את האשר >> יוצר יכול להיות כן ביחס לתואר שהתואר מתלט כן יכול לה >> רק נסיים את הסוגריים או וזהו שכוס וזוהר פרש בקא הדוודקסיב כיסובו ושוב סאורץ אומר הזוהר מה זה ושוב סורץ ניחובדי אם אני מבין נכון הכוונה שלו בזה שהוא מביא את הזויר שניכו זה תמיד עניין של כסר תינוג ולפי זה כיסובו כפי שהוא יבאר פה בשורות הבאות כיסובו זה מי שבו לכאן כיסובויו זה בוא לכאן ושובסו אורץ לפי מה שכתוב פה שובסורץ זה נייכו זה עניין של כסר כי על ידי העבודה הזאת של כיסובויו מגיעים להתגלות של כסר אשרי נכון אבל מיד הוא מביר ואומר מי הוא כאן פירש ושובסו בעניין אחר

הבשובסו כפי שמבאר פה בשורות הבאות אם אנחנו זוכרים בסוף אות הוא אומר שבושובסו זה ארויס בטולס זה ההתבטלות של הנפש אלוקיס בארץ צועל יוינו זה התבטלות באלוקוס ככה הוא מסביר את זה פה אז זה לא ממש ביור של הזויר הזויר אומר ושוב סעורת זה העניין של נייכו העניין של התגלות של כסר פה במימר הוא מסביר שבשוב סעורת זה ההתבטלות זאת אומרת זה הולך ביחד כיסובו אלו אורץ כן כיסובו ושובסו אורץ כלומר הביאה מה מה עניינה של הביאה לארץ ישראל זה העובדה היא שודי לגמרי מתבטל באלוקוס בסדר כך הוא הבאר את זה שאלה אם להמשיך משיך או לעצור >> פהסוחףגח