לקוטי תורה, פר' בהר, "והיה כי תבואו" #3 - הרב יצחק מאיר וייס

שיעור מאת הרב יצחק מאיר וייס על מאמר "והיה כי תבואו" (פרשת בהר) מתוך לקוטי תורה: עבודת השם כצמיחה: תהליך הזריעה הרוחני 1. מהחוסטי לרעייתי: דרגות בנפש אחותי: מייצג את הקשר העצמי והשורשי של הנשמה עם הקדוש ברוך הוא. אהבה זו היא טבעית וקבועה, אך לעיתים היא מוסתרת על ידי "גסות" הנפש הבהמית. כדי לגלותה, נדרש "לב נשבר" המבטל את הישות העצמית. רעייתי: מלשון פרנסה ומזון. במדרגה זו, עם ישראל הופך כביכול ל"פרנסה" של הקדוש ברוך הוא (אשתודל מלכא - התכללות בגוף המלך). זהו איחוד עמוק יותר שנעשה על ידי לימוד התורה. 2. התורה כלחם המזין את הנפש כדי שהתורה תהיה "לחמי" (מזון עבור הבורא), היא צריכה קודם להיות "לחמו" (מזון עבור הנפש שלנו). כפי שלחם גשמי נבלע בדם ובבשר והופך לחלק מהאדם, כך לימוד התורה צריך להיות באופן כזה שהדברים "נבלעים" בנפש והופכים לחלק בלתי נפרד מהמציאות של היהודי. 3. סוד הזריעה: ריקבון המוביל לצמיחה השיעור מתמקד בתהליך הזריעה כמשל לעבודת השם: תהליך הריקבון: כדי שגרעין יצמח, עליו להירקב באדמה. הריקבון הוא ביטול ה"גסות" והצורה החיצונית של הגרעין. כוח הצומח: הכוח להצמיח נמצא באדמה (כוח כללי), אך הוא זקוק לגרעין שיעורר אותו (העלאת מ"ן). הנמשל ברוחניות: היהודי צריך לבטל את ה"ישות" שלו (להירקב כגרעין). רק כאשר האדם מבטל את הגסות שלו, הוא מעורר את כוח הצומח האלוקי האינסופי, שמצמיח פירות רוחניים נעלים הרבה יותר מכוחו המוגבל של האדם. לסיכום: עבודת השם בפרשת בהר דורשת תהליך של "זריעה" – ביטול הישות העצמית וריקבון הגאווה, כדי לאפשר לאור האלוקי להצמיח בנפש פירות של אהבה וחיבור עמוק לבורא.