חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״ #3 - הרב יוסף יצחק הבלין
תמלול השיעור
תמלול אוטומטי, ללא הגהה — עשוי להכיל שגיאות.
הוא מדבר כאן על הנקודה הזו ש שכל הבריאה וכל הקיום העולמות זה זה על ידי מלכוס מלכוס כל הילום מלכוס זה דיבור ודיבר כאן אחר כך על נושא של דיבור שדיבור זה בכלל לא ה כמו אצל האדם הדיבור זה לא הנפש הנפש זה משהו אחר הדיבור זה רק ביטוי לנפש ואז אז הוא נכנס אמר כאן שיש נכנס כאן לרא להסביר את הנושא של שלוש לבושים שיש כאן שלוש לבושים אז אנחנו נעמוד כאן ברד אז אומר כאן בשלושת הלבושים ברלטור כן בשלושת הלבושים דמחשוב דיברו מיס גופה הרי מחשובה שהיא בתוויך אודומע שמאל נקרא לבוש פנימי שהרי היא בפנימי יוסוד והינו מסגלצלחוץ אז הוא מסביר עכשיו שבתוך השלוש לבושים שהם כולם לבושים סך הכל והם לא המציאות של הנפש אבל בזה עצמו יש שלוש דרגות לב מחשוב זה לבוש הפנימי למה זה נמצא בפנימיותס אדום ואין ואין מסגלס בחוץ זה ממש מחובר לנפש ולא אפילו לא מתגלה
המשך התמלול
החוצה הדיבור הוא יותר חיצוני שהרי הדיבור הוא בשביל הזולת ואינו בתוך האדם עצמו אבל מכל מקום אין הדיבור נפרד לגמרי מן האדם. הראיה לכך מציאות אותיות הדיבור לא תיתכן אלא כשאדם המדבר עומד לפנינו. דיבור יכול להיות רק שדם עומד ומדבר ובגמר מעשה הדיבור מתבטלות האותיות ולא נשאר אלא זיכרון בהם. זאת אומרת אם אדם מדבר אז לא נשאר הדיבור. למה? כי זה בכל זאת מחובר לנפש. אז כל מה שהנפש נמצאת כאן, בן אדם עומד כאן ומדבר, אז אתה שומע את הדיבור ואחרי זה נשאר רק זכר מזה. זה לא שהדיבור נהיה נשאר מציאות. מה למה הוא אומר את זה? הוא רוצה להסביר שמיסה זה עוד יותר נמוך. מה זה מיסה? מה שאין כן כך המיסה הוא לבוש חיצוני ביויסר. כי אם ינמיסה הוא הפעולה בחפץ גשמי. זה כבר לא זה כבר לא בו. זה בכלל בחפץ גשמי. ומיסה עוד נשאור עם קיומים גם לאחרי גמר
העשייה בפעולה. שם אדם עושה משהו אז זה נשאר. מה זה מבטא? זה מבטא שזה לא האדם. כי האדם כבר לא נמצא כאן. איך זה נמצא? איך נמצא כאן המיסה שלו? הרי הוא כבר הוא כבר לא נמצא. הוא הלך. הוא עשה והלך. ובכל זאת זה נשאר. זה מראה שמעשה, כוח המעשה זה דבר שלא קשור לאדם כל כך. ולכן בדיבור, אפילו שזה גם לא קשור לאדם, אבל בדיבור זה לא ככה. בדיבור שבן אדם מדבר אז א אז מתי שהוא מדבר הוא נמצא הנפש מדבר אבל אחר כך לא נשאר הדיבור לא נשאר כאן זה לא נשאר למה כי זה בכל זאת מחובר לנפש אז ברגע שהנפש לא נמצאת כאן אז אין דיבור רק מה נשאר זכר נשאר זכר מה מהדיבור רוצה פשוט להביא על ידי הדוגמה הזו הוא רוצה להגיד כמה כמה כוח המיסה זה רחוק מהנפש של האדם שאפילו שבן אדם עושה את הנפש עושה את המעשה ואחר כך הוא יכול ללכת והמעשה נשאר
זה מראה שזה לא הנפש. שאם זה היה נפש, הנפש הלכה מכאן, כבר עשתה והלכה. אז למה נשאר הדבר? התשובה היא שכוח המיסה זה לא קשור לנפש, זה דבר רחוק. זה מה שאומר כאן. שאין כן הדיבור שקוש עמוס הנפש וכפי שרואים שאודם יואוכל לדבר מתוך התרגשות. נפשי יוצו בדברו. בן אדם יכול בדיבור להדבר מתוך התהרגשות והוא דיבור חי לפי שהנפש מלובשת בדיבור. אז הוא רוצה להגיד את כמה המרחק בן כמה המרחק בין דיבור למיסיבור בן אדם יכול בדיבור להוציא את הנפש שלו כאילו ולהתבר מתוך התרגשות וכך למילו שהחוסה מלומש וכל לומז כל החי שמלובש כלומס נקרוס מיסודכו לאורות למה קוראים למה מדגישים שזה מיס יודכו לאורות שאינה אלא ההורה בעלמה שהוא כוח היוס חיצוני דלמלו שאין בשום המשוכ ממוס בעצמו בורח אם אומרים על מה דבר שהוא מיסה אז זה מראה שהוא כוח הכי חיצוני ואין לו שום המשכה
ממהות של עצמו עצמו כמו כוח המיסה שאינו אינוגי הכלל לעצמו סמסנפש כמו שאנחנו אומרים אצלנו שלגבי המיסה אין לו שום קשר למהות הנפש אז א אז מה שהוא אמר כאן שיש כל שבח מיסה יודכו ואחר כך יש בויר גדוישים שתהבך שים חולעת שהגדוישים שהם המלוכים ונם שומז הם בחין השם בלבד שהוא גם כן אינו אלזי והורה הוא אומר שוא התחיל להגיד כאן שיש כאן שתי דרגות יש דרגות של העולמות שנקראים מיס יהודכו ויש דרגה של מלוכם ונשומ שהם נקראים גדוישים אז הוא עכשיו אז אז הוא דיבר על הנושא הזה של כל שבח מיסודכו מיסודכו זה דבר הכי רחוק שיש מהנפש זה לא קשור לנפש חי תסבורך על כל אחרי שאומרים תסבורך על כל שבח סודכו ממשיכים ואומרים עוד פעם תסבורך בירגדושים ברך שמחולד דגבי קדוישים שהם מלוכים ונשומיס שמה נאמר שתבח שמחו שמבחינה השם כלומר התאבותם וחיותם הם
מבחינה שמחו שגם תואר שם בא להורות כיצד אויר וחי זה שמס שממנו ניס ומלוח משומס הוא רקור בעלמה גם ההדגשה שהם קוראים לזה שם כמו שאמרנו קודם כמו שלמדנו ששם זה מראה שזה לא המציאות שם זה רק כדבר רחוק כמוי שם האדם כמו שם האדם שאינו חלק ממהותו ועצמותו של האדם שהרי האדם כשהוא לעצמו אינו זקוק כלל לשם וכל יין השם אינה אינו אלא בשביל הזולת וגם אי אפשר לדע מהות האדם וכישרונותיו משמו. אתה לא יכול לדעת מה השם של בן אדם לגעת מי הוא. זה מראה שהשם זה לא הוא. אם זה היה הוא אז היה יכול ללמוד השם שלו מהשם שלו ללמוד את הדבר הזה. אף על פי שנחנו >> שבן אדם שמתעלף >> אז קוראים לו >> בשם כן. >> אז אז כן אז אז אז אז זה הכוונה היא שהשם זה ההורה בעלמה באמת אבל זה קשור אליו. זה מה שהוא רוצה להגיד. זה לא כמו על כל שבח מיסה יודע שכל
המיסה של העולמות הם הרבה יותר רחוקים ולכן אבל מה שאין כן מה שאין כן א מה שאין כן מלוכים בנשומס הם הם הם הם עדיין לא האלוקות לא המציאות של השם אבל אבל עדיין יותר מחוברים ולכן כמו שאתה אומר כשהם קוראים למישהו בשם אז אז אז אז אז בכל זאת זה מפנה אותו כי בשם יש משהו אבל בשם עצמו אבל אין אתה לא יכול לדעת מי הוא בשם אף על פי שכתוב שהשם שבן אדם נותן שאבא נותן לילד זה נבואה כאילו זה זה מאיפה הוא יודע מה איזה שם לתת הרי שם זה המשכה כי כתוב בלשם טוב אומר שכל דבר איך שקוראים לו זה החיות שלו וזה ה זה החיות שלו אז איך בן אדם יודע איך לקרוא לילד שלו אז אז כתוב בחבד כתוב ש שזה נבואה ולכן רבים מהאדמורים אף פעם לא נתנו לא היו אומרים לבן אדם איזה שם לתת זאת אומרת היו שואלים את הרבי אה >> לא >> היה פעמים כן אבל בגדול
>> כן א לא רק סוף צשת אמר לי ביום מקלן ביום מקלין הרי תמיד אף פעם לא לא שאלו את הרבי איזה שם לתת בוא נגיד ככה לא היה לא שאלו כי הרבי לא היה לא היה לא היה אומר >> אבל הוא אומר שפעם נולדה לו ילדה בתיום מתלה ואשתו הייתה בבית רפואה והוא היה מזכיר של הרבי הוא לא יכול ללכת הרבה כאילו אז הם סיכמו ביום שישי א אחרי הצהריים לפני שבת שהולך לתת לה את השם הזה ויש שהיא תדע שב הזמן קריאת התורה שזה בסביבות 11 20 ח אז הוא יתן את השם אז אוקיי ככה סיכמו בבוקר בשבת בבוקר אז הרבי אומר לו אתה נותן להיום שם בסתומ אתה נותן שם זה וזה זה לא היה שם >> זה לא היה שם >> לא >> לא לא >> זה לא היה שם שהם א הרבי אומר לו מסתובב סתגם א שהם סיכו >> לא מה שהם סיכנו זה סתם שהרבי אמר במצי שבת >> ואז לא זאת אומרת אחרי ששהגיע שהגיע אליה
בשתיים שלוש הגיע אז כבר פרסמתי את השם וזה מי ש >> כי ידע ש אז הוא אמר לו זה השתנה הדבר כן הרבי בא ככה ואמר לו סתם סתום מסתגן זה אבל אבל שם גם כן משפיע עלדם אומרים אומרים ככה אומרים ש הרב אדין ששטינזלסג עבר דרך הרבי אז הרבי פעם בדולרים פתאום הרבי אומר לו שלדעתו הוא צריך לשנות את ה >> את השם במקום לקרוא שם משפחה >> שם משפחה אה שם פרטי שם משחה רפרית לבן שלו >> כן לא זה אחר כך אחר כך הוא הבין למה כי כי אני נוצר בעיה רפואית הוא הרגיש שזה מה ששינה את ה את ה >> שטיין זלס אמר לו ש איך קוראים לו א בן אבן ישראל כן אז גם כן לפעמים יש התרוס כאילו שרבי אומר משהו אז הוא אומר אבל מכל מקום אין הגדושים שהם הלוכים לשומס כמו שמיים ואורץ הנקראים בספרי הקבול בשם חיצוני ס בניגוד למלוכ ונשום שם פנימי יוס למס אז בדיין זה שזה חיצוניס
והם פנימיוס דשמיים ואורץ הם רק בחינס מיס יודכו בלבד זה מס יודכו ולא ישמחו שכוח המיס שבאודום יויס חיצוני בשם האודום אז לכן הלו חיצוניסכל השמיים ואורץ הם חיצוניסמס והמלוכים שהם שהם בנשומס הם הם פנים מסל כויחמיסה נעשה ונבדל ונפרד לגמרי מנוודו כמו האומן שעושה כלי שכוחו מלובש בכלי הרי כוח זה שנשלבש בכלי נעשה נפדל ונפרד לגמרי מן האדם ושוב אין לו שום חיבור כלל עם עצמו מהות הנפש ושלכן אנו רואים דאדם שאוכז כלי שעשה למרות שכוחו מלובש בכלי מכל מקום אין מהותו נתפסת באחיזה שלו היינו משום שכוח המעשה כבר נעשה נבדל ונפרד ממנו לגמרי כוח המסה זה דבר שנבדל ממנו שמזה מובון מזה שרואים שאחרי שהוא עושה את המיסה אז רואים שאין לו שום קשר על זה מובן שגם כידם שילבסיכזה לא י לו שום חיבור מהסנפש כנל שכוח המיס כוח חיצוני ביוסר שאין מהוס או שאין מהוס
אומ לידי ביט כלל די כוח ש המהות של אדם לא >> שאין כן כשכוררים לאדם בשמו אף על פי שגם שם האדם אינו יהיה לו זיו האור ולא חלק מהוס ועצמו זה גם שם זה לא המהות ועצמות הרי על ידי קרי השמו הנה מה שאמרת קודם על הקריא השמוי נפנה ההו דומה לקורה שמזה מובן שיש להעורה שיש להורה זו קשר וחיבור עם עצמוס הנפשו >> או עם עצמוס האודום הנה אומר כאן מה שדיבר דברתי כן אומר כאן דאף על פי שהשם אינו בערך לעצמוסמסוס הודו מכל מקם יש לו שייכוס ממה של הודו ואין השם בדרך הסקומב בעלמה זה לא רק ש סתם סיכמו שקוראים לו כך אלא השם זה חיוס הנפש מסלבשס ביסס השם אין שום באוירך וידעו מה שכוס בכסבי אריזל שהקדוש ברוך הוא לא ישן סיכל ודעס בלייב האב והם בלב אבא ואמא לקרוא את בנם בשם שהוא משויר רש נשמס הבן הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה ושכל ש שההורים
יתנו את השם שזה שמש שמשורש הנשמה של של הבן אז יש קשר לשם יש יש יש קשר לנפש וזוהי הדיפוס בגדוישים לגבי שמיים ואורץ גדוישים לשומס מלוכים דאף פי שגם בכוחיוסום אינו אלוזי והורה בעלמה ולכן נכלל במה ש מה שאומרים ברוך שאומר ואווי אוילום גם הקדושים נמצאים בעניין הזה של ברוך שומר ואוילום אוילום זה כל העולמות של מלוחנשומס אבל מכל מקום הם קרובים יותר ללצמוס כי הם בחינת שם וכל העולמות הם בחינת הם בחינת מיסה בחינה מיס על כל שבח מיסה יודע מיסה זה דבר רחוק רחוק מה מהעצם של הזה ואז אז אז אז למעשה זה הנקודה שימיים האחרונים שאנחנו לומדים שכל הבריאה וכל העולמות גם המלוכים גם הזה גם גם גם כל העולמות זה סך הכל מלכות חומר כל הילום זה דיבור וזה דיבור וזה מיסה וזה וזה לא המציאות של הקדוש ברוך הוא אז עכשיו הוא מסיים אך עם כל זה כל זה אין זה
אלו בחינת זיב כל העולמות זה זיב אבל הוא יזבוח בכבודי דרבה עצמו מי רום וניסו והוא הוא הסובב כוללמין זה הדרגה הדרגה הגבוהה יותר שכשיוב כוללמין כל העולמות זה ממלקולמין והדרגה הזו ש שהקדוש ברוך הוא סובב כל בחינות אלו אין חיות השמיים והאורץ חיצוניס לומס ואין חיוס הקדושים לשומסמלוכים אינום אלו מבחינת זי והורים ממניסבורך זה רק זווה ההורים אבל הוא יזבורך בכבודיו עצמו רו וניסו מכל הלוזכול וגם מן האלם היו יסר עליון והוא סובב כוללמ זה הדרגה של סובב כוללמין אז מה פירוש סובב שאין פירוש שסובב ומקיף מלמעלו בבחינת מקום זה לא הכוונה שהמקום של של הדרגה הזו היא מסביב זאת אומרת יש מקום יש פנים ויש סביב זה לא זה רק זה לא הנקודה אלא זה רק לסבר את האוזן להגיד ככה אלא רצה לומר סובב ומקיף לגבי מה אנחנו אומרים קוראים לזה סובב לאי מבחינת גילו שפוה
שהינו מבחינת גילו יהיה לו באסטר ואלם לפי שהנו לא משיג כלומר או זה ניקרו סובף לפי שגם כשנמצא בעולם נשאר בהבדלתו ברומיותו ואינו נתפס בנברואים לכן קוראים לזה סובב לא שזה יש כאן מקום שהוא כאן וזה כאן וזה מסובב וזה מלמעלה וזה מסביב הכוונה למה קוראים לזה סובב? כי זה אנחנו רוצים להגיד את הנקודה הזו שהוא לא קשור לעולמות. הוא לא גם כשנמצא בעולם אז הוא בהבדלה ברוממות אז הוא כמו כמו שהוא סובב אבל הוא לא אבל הוא לא הוא לא קשור אה >> העולם לא מרגיש אותו >> העולם לא מרגיש אותו ולא מתגלה הוא לא מתגלה בעולם ומאחר שאור זה רם וניסא מכל העולמות כולם כיוון שהאור הזה אור אינסוף ש של סיבב כולם זה הוא ניסא רם וניסא מכל העולמות כולם לכן מילו ומטו שובין לפונו לכן אצלו מילה ומטו מלו ומטו זה אותו דבר אין מעלה ואין מטה וזה
העניין של סובב סיבוב אין לו מלו ומטו זה כלומר השובה ומשווה כותם וגודל וכמו שול הייגול עיגול אין בו מילו ומטו אין בעיגול אין מיילו ומטו לפי שיסבח ניצ בכל היו לו מסכו כולם מריש קולדגין עד סוף קולדין בשוב ממש אין שום אין שום אין שום חשיבות לדבר יותר גבוה יותר יותר נמוך כי הוא הרבה יותר הוא גבוה מזה ולכן הוא שווה הוא משכותב וגוד כל מ כותב וגוד זה אותו דבר לגביו ולכן קוראים לזה סובב גם כן מאיתו נקודה שסובב זה גם כן לסובב סובב אין אין התחלה בסוף >> עיגול עיגול עיגול זה זה זה הכוונה היא שהשובר משק אין הבדל בין בין בין מי לעומת וזהו מה שנאמר אני אב לאישניסי שבריאז כלומס כולם אינופל שום שינוי כלל בזבורח כמו שאר שלו נברום שנברו פירוש בלי שינוי כיזה וכן כל שום שדוס יסבורח ביבור מעין לאש אני השם לא ישו ניסי הכוונה לאישוניסי אני לא אני
לא כל העולמות לא פונים לא פועלים אצלי שינוי אני לא שני אני לא משתנה שכמו שו לבד מיוחד כד מבורם כנו לבד מיוחד אחשבורם דכולו כמי כלא חושי וכעין וכעין ואפס ממש למה והיינו לפי שכל גדר הבריו אינו יהיה לו מצד מנס המלכוס שהזיבור רביעלמה אז ממילא אז לכן אז יש מילו ויש מתו ויש כל הדברים האלה אבל הוא יזבורח בכבוד ועצמו רם וניסו מכל גדר או לומס ולפי כוח אינו אם שתנה כלל על ידבריז כלומ זה בכלל לא משפיע עלפרס כל הלומס אני השם לא ישוניס נותן כאן משל על דרך מושל אור השמש לגבי גוף כדור השמש האור השמש ויש את גוף כדור השמש שאינו שהאור השמש אינו אלו האור לבד מן השמש שאינה פועלת שום שינוי בשמש האור לא פועל שום שינוי בשמש ואין שום נפקמיני ושינוי בשמש בין אם הוא יום המאונן שאין אורו מגיע לארץ בכל תוקפו או יום בעיר באמצע הקיץ כשיש שר וחום עצום בעולם
אין אין הבדל לגבי השמש אין שום הבדל אבל הרעים האור יש הבדל אתה רואה אור עכשיו יש אור חזק ש באמצע הקיץ יש אור חזק באמצע החורף אין אור כי יש שמש שלו ירח אז אתה רואה שינוי אתה רואה שינוי באור אבל זה אבל זה באור אבל מה אבל בגבי השמש שמש יש נפקמינה איפה איפה היא מהירה איפה היא לא מהירה איפה הש איפה האור שלה איפה האור שלה משפיע איפה האור של זה לא משנה שום דבר לגבי השמש כל שינויים אלו באויר אין לו שים שום שינוי בגוף כדור השמש בקור של האור שקדש שמש זה המקור של האור כי האור כי האור לבד אין שום שינוי בהמור דבר שזה רק לבד היא לא יכולה היא לא עושה שום שינוי במאור להיות שההורה לו חלק מגוף ובצמו של גוף כדור השמש ההערה זה לא חלק מהגוף של הקדוש השמש אלא רק ההורה בעלמה איך שקוראים לזה ביידיש אופשיין זה רק זה
רק מהיר מהשמש זה רק הערה מהשמש אז לכן זה לא משנה זה לא משנה בשמש שום דבר וכך בו מחיס ורק האור לבד מזבורך שפועל שום שינו בו יזבורך לפי כוחת שלו נברוא לום ולאח שנברוא בשוב ממש אז אז גם גם באלוקות אותו דבר שהכוח אלוקי חל זה רק יעורה ואבל אבל אבל הקדוש ברוך הוא בעצמו זה אתד שלא נברא שנבראנו זה לא פועל שום שינוי ואז נמשיך בעזרת השם אני השם לא ישניסי והמשכו ואתם לישראל לא חילסם אתם לישראל לא חילסם לא הגעתם את ליס הנפש זה הולך לעצמם לשון קילון לשון קיליון אני השם לאישניסי ואתם הייתם צריכים להיות הנפש וזה הטענה למה לא הקליס זה פילו
שיעורים נוספים בסדרה ״חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״״
- חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״ #10 ואחרון - הרב יוסף יצחק הבלין יום שישי י״ד אייר תשפ״ו | 21:50
- חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״ #9 - הרב יוסף יצחק הבלין יום חמישי י״ג אייר תשפ״ו | 20:30
- חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״ #8 - הרב יוסף יצחק הבלין יום רביעי י״ב אייר תשפ״ו | 19:25
- חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״ #7 - הרב יוסף יצחק הבלין יום שלישי י״א אייר תשפ״ו | 20:19
- חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״ #6 - הרב יוסף יצחק הבלין יום שני י׳ אייר תשפ״ו | 22:10
- חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״ #5 - הרב יוסף יצחק הבלין יום ראשון ט׳ אייר תשפ״ו | 23:37
- חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״ #4 - הרב יוסף יצחק הבלין יום ראשון ט׳ אייר תשפ״ו | 20:52
- חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״ #2 - הרב יוסף יצחק הבלין יום רביעי ה׳ אייר תשפ״ו | 21:19
- חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״בחודש השלישי״ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין יום שלישי ד׳ אייר תשפ״ו | 20:10
- חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עשקים״ #7 - הרב יוסף יצחק הבלין יום רביעי ו׳ אלול תשפ״ו | 21:21
- חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עשקים״ #6 - הרב יוסף יצחק הבלין יום שלישי ה׳ אלול תשפ״ו | 20:06
- חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עשקים״ #5 - הרב יוסף יצחק הבלין יום שני ד׳ אלול תשפ״ו | 19:42